אבי יאלו: "הפגיעה הכי קשה היא מהציונות הדתית"

אבי יאלו, פעיל חברתי מראשי המחאה האתיופית מספר באולפן סרוגים על המחאה, ופותח במתקפה על היעדרות הציונות הדתית מההפגנות: "דווקא הפגיעה מהם, הכי כואבת. הטרגדיה הכי גדולה שהציונות הדתית הפנו לנו עורף".

אנחנו לקראת סיומה של המחאה, או שרק התחלנו?

"המחאה הזאת לא משהו שיסתיים בגלל החלטה כזאת או אחרת, כי המציאות שאנחנו מתמודדים איתה היא מציאות מאד שורשית ועמוקה שאמורה להטריד כל אחד מאיתנו. הגזענות בסוף היא לא רק הביטוי הזה, ששוטר יורה על אזרח ממוצא אתיופי- למרות שהוא יכל לעשות אלף פעולות אחרות".

בסופו של דבר ראינו משטרה אלימה כלפי כל המגזרים- למתנחלים, חרדים, ואתיופים. המחאה הזאת מאד סקטוריאלית, למה היא כל כך בלעדית?

"לא ראינו ששוטר ירה אזרח לבן, ואני שמח שלא ראיתי. אבל לצד זה יש שורה של מקרים שבהם אחרי מפגש שהמשטרה עשתה- זה נגמר בהרג או התאבדות של אזרחים ממוצא אתיופי. זה הפרופיילינג הזה שאנחנו חווים אותו והאלימות הברוטאלית שאנחנו חווים".

"יש עוד קבוצות שנאבקות וסובלות מהאלימות, אבל אני מדבר על החיים שבשגרה- לצאת בבוקר ולקוות שתחזור בלי התערבות משטרתית. זה ייחודי לקהילה האתיופית. האלימות שמופנית כלפי החרדים בהפגנות דומה למה שקורה בהפגנות שלנו, גם האלימות בהפגנות המתנחלים. אבל ביום יום החוויה שלנו היא אחרת".

"המחאה היא על הדבר הבסיסי- לצאת במרחב ולהיות שווים, שישפטו אותי על מי שאני, לא על מה שאני נראה בעיני השוטר. שלא ישפטו אותי על פי צבע העור שלי, אלא על פי המעשים שלי. זה לא מה שקורה עם הקהילה".

"מקווה שראש הממשלה יבין שאנחנו לא הולכים להרפות"

ראשי הקהילה היו אמורים להיפגש עם נתניהו, אבל זה לא קרה בסוף. באיזה דרך זה יכול לקרות בלי מפגש עם הממשלה או השרים?

"המחאה לא נרגעה כי מנהיגים אמרו שצריך להרגיע, אלא מתוך המקום הזה שהייתה מחאה מאד חזקה, יצרית ומשמעותית, ששמה את המציאות כמו שהיא על השולחן. עכשיו הכדור בידי ראש הממשלה והמערכות. יש להם את היכולת לקחת את הזעקה הזאת ולתרגם אותה לפעולות פרקטיות שניתן לשנות את המציאות.

"בעשור האחרון נפגשנו איתם עשרות פעמים, הצגתי בפניו את כל הקשיים שאנחנו חווים. לי אין טעם להיות בתוך ועדה רק בשביל להיות שמה. אני מעריך את ההזמנה, אבל לא בשביל זה- כי בסוף אנחנו רוצים למנוע את ההרג הבא. בסוף מה שקורה כאן זה שכל פעם אנחנו קמים וזועקים, ישבתי בוועדה ואמרתי את מה שיש לנו להגיד, הצפנו את הבעיה- אבל כנראה שהם לא מבינים עד כמה המצב חמור".

אז לאן זה הולך מכאן? 

"אני מקווה ומתפלל שראש הממשלה יבין שאנחנו לא הולכים להרפות. אין לנו את הפריבילגיה לחכות שהמציאות תשתנה בעוד 10-20 שנה. אנחנו רוצים למנוע את ההרג הבא בשבוע הבא או בעוד שבועיים. אנחנו לא רוצים להיות אורחים, אלא שווים בני שווים. ראש הממשלה עצמו אמר ש'הקהילה האתיופית היא בשר מבשרה של החברה הישראלית'- זה צריך לקבל ביטוי בשטח, ולא רק בסיסמאות".

"אני לא רוצה לראות אותו מבטיח הבטחות רק אחרי הפגנה מסיבית או ביום הזיכרון לנספי סודן- זה לא מספיק. אני רוצה לראות את זה גם במערכת המשפט, גם במערכת הצבאית, וגם במערכת החינוך- שם יש נרטיבים מאד קשים סביב העלייה שלנו. אני רוצה שיגלו כלפי אברה מנגיסטו סולידריות כמו שהיו מגלים אם זה היה אברה מנדלוביץ'. אני רוצה שהאחים שלי באתיופיה יעלו לארץ- כי לא יכול להיות שאותם מעכבים בזמן שמשקיעים מיליארדים בעידוד העלייה".

הפכת להיות יעד אישי להתקפות, כפי שראינו אתמול בטוויטר כשציינו שאמרת ש"הסודנים והאריתראים הם אחים שלי לפני שאני אח שלך". איך אתה מצפה שיביעו לכם סולידריות?

"הפרופיילינג שעושים עליהם זהה לחוויה שלי בקהילה האתיופית כלפי יהודי לכל עניין ועניין. מהמקום הזה אמרתי שאני מרגיש תחושת שייכות, לא כי אני בועט בזהות היהודית שלי- כי זו מאד דומיננטית. אני מקיים את הפרקטיקות הדתיות הרבה יותר מאלו שמטיפים לי מוסר על הזהות היהודית. אמרתי שיש תחושת שותפות כי רודפים אותם בגלל צבע העור שלהם".

"הציונות הדתית צריכה לעשות בדק בית"

אתה בן הציונות הדתית, גדלת עם כיפה על הראש. אתה מרגיש שהציונות הדתית היא חלק מהמחאה?

"הטרגדיה הכי גדולה היא שהציונות הדתית הפנו לנו עורף, למרות שהרבה מהקהילה האתיופית התחנכו על ברכיה ובמוסדות שלה. במקום להגיד לנו 'למה ארגוני השמאל מגיעים להפגנות שלנו'- הם יכלו להביא את תנועות הנוער והמכינות ולבוא לזעוק את זעקתנו יחד איתנו. לפרסם שחייל שלנו נהרג ולהאדיר אותו זה אחלה, אבל מה קורה כשאנחנו נאבקים על הזכויות שלנו? למה אנחנו לא רואים את הציונות הדתית? למה אנחנו לא רואים את שפירא והמכינות השונות, למה הם לא עומדים איתנו?"

"במקום להגיד שאנחנו שבויים של שמאלנים וכו', הם יכלו להגיע ולהגיד 'אנחנו יוצאים למחות עם האחים שלנו, כי המחאה שלהם צודקת'. הם לא עשו את זה, ותחת זה הם יושבים על המרפסת ומשתינים מעלינו. הם יכלו לצאת ולהגיד ש'אתם אחים שלנו ונאבק במאבק שלכם'- אבל זה לא מה שהם עושים. זה גם לא מה שהם עושים עם אברה מנגיסטו, והאחים שלנו באדיס אבבה וגונדר. היינו רוצים לראות את שותפות הגורל לא רק בשדה הקרב, אלא גם פה, כשמדובר בזכויות והחיים שלנו- פשוטו כמשמעו".

"לא ראינו אותם שם, וזה מצער. אני מקווה מאד שהדברים ישתנו, כי דווקא הפגיעה מהם היא הקשה ביותר. אני שומע את החברים שלי שלמדו בגוש, היו בישיבות ולמדו עם הרב דרוקמן וכולם, והם מקבלים את כל הלכלוך והזוהמה דווקא מהכיוון הזה. הציונות הדתית צריכה לעשות בדק בית אמיתי בכל הנוגע לגזענות המושרשת בה והמחאה הזאת".