על רקע פרסום פסק הדין בפרשת הרב טל, ופרשת אייל גולן ששוב עלתה לכותרות בימים האחרונים, כותב הרב אילעאי כי כשבוחנים את שני המקרים קשה מאוד למצוא ביניהם הבדלים.

"כבר כמה ימים שאני מחפש בזכוכית מגדלת הבדל בין שתי הפרשיות", אומר הרב עופרן. "אדם מוכשר להפליא, שהפך מושא להערצה וניצל את מעמדו לקשר לא ראוי עם נשים מבין עדת מעריציו".

הרב עופרן נקט במאפיינים הזהים של שתי הפרשות וכתב: "בשני המקרים הן ראו בו משהו על-אנושי והתמסרו לרצונו באופן מוחלט. בשני המקרים הוא נמצא זכאי בדין, ומיד אחר כך טען שהכל לשון הרע ורכילות. בשני המקרים הייתה לא מעט אלימות מסביב, ובשניהם מעריציו הרבים חוגגים את זיכויו וממשיכים לנהות אחריו".

לאחר מכן הוא כתב: "לא משנה אם מדובר בזמר מצליח או בראש ישיבה, ולא משנה אם רואים בו "אליל זמר" או אדם עם "רוח הקודש". הבעיה אינה להעריץ האדם הלא נכון, אלא עצם ההערצה, שהיא אולי העלובה שבמידות האנושיות. אחד ההישגים האנושיים הגדולים של עשרות השנים האחרונות הוא המאבק בעריצות ושקיעת הדיקטטורות. "הערצה", כל הערצה, עושה בדיוק את התנועה ההפוכה – הופכת אדם לעריץ מרצון".

הרב עופרן רומז לאחר מכן כיצד העולם הדתי תורם לתופעת ההערצה: "אם נתמקד בהערצה בעולם הדתי – חוט ארוך ומסוכן של עוול, מתחיל מלימוד תנ"ך באופן שמסרב לראות את חטאיהן או למתוח ביקורת על דמויות מקראיות, דרך סיפורי מופתים ורוח הקודש על רבנים ואדמו"רים מתים (שני יארצייטים כאלו צויינו במקומותינו בשבוע החולף), ועד הערצה עיוורת של הנצלן התורן".

אז מה הפתרון|? לדברי הרב עופרן "הדרך היחידה להתחיל לתקן עוולות כאלה היא דמוקרטיזציה רוחנית, שבה לא מעריצים אף אחד. בלי סיפורי רוח הקודש ובלי אגדות מופתיות. עם חוש ביקורת ועם תנ"ך בגובה העיניים. בלי קלפי "סופרגול" של כדורגלנים ובלי קלפי "סופרדוס" של רבנים. עם דמויות מוערכות, מודלים חינוכיים ואנשי מעלה. אך בלי הערצה. בני אדם. כמונו".