פרק א: בין דתיים לחילונים

בלי כיסוי

חודש שני לעבודה. כל יום אני יושבת לאכול ארוחת צהריים באחת משתי הקפיטריות בעבודה עם חברי הצוות שלי. הם מעדיפים את הבשרית, אבל מידי פעם הם מספיק נחמדים ומסכימים לבוא איתי לחלבי. לפעמים מצטרפים אנשים אחרים לשולחן שלנו, וכך יוצא לי לפגוש אנשים אחרים.

היום הצטרפה לשולחן שלנו אורית. אחרי מספר דקות אורית פנתה אלי ושאלה – את לא נשואה, נכון? מייד הידיים שלי זינקו לראש שלי, לראות שהכיסוי ראש שלי עדיין שם. כן, אני נשואה, אמרתי לאורית תוך כדי נשימת רווחה בידיעה שהכיסוי ראש שלי עדיין שם, למה עוד את חושבת שאני לובשת כיסוי ראש? אה, היא ענתה, חשבתי שזה קשור לצניעות כמו אצל ערביות.

לאחר מכן, כשדיברתי עם גיל לגבי מה שהיה, הוא סיפר לי על הפעם שהוא ליווה את הטיול של הבן שלו, והיו שם כמה בחורות משרות לאומי, אבא אחר ניגש אליו ואמר לו, שהן בכלל לא דתיות כי אין להן כיסוי ראש, גיל סיפר לי בגאווה שהוא הסביר לאבא השני שדתיות לובשות כיסוי ראש רק לאחר החתונה. אני נותרתי פעורת פה.

בלי מגע

הלו, אמרתי לבחור הברזילאי. הלו הוא ענה ושלח את היד שלו כדי ללחוץ את שלי. חייכתי בנימוס ולא שלחתי את היד שלי בחזרה.

פעם חשבתי שצריך לעשות את זה מנימוס וכדי לא להביך את הצד השני, אבל גיליתי שרוב החילונים מודעים למנהג המשונה הזה של בחורות דתיות, ושבחורים לא יהודיים תמיד שמחים לגלות על מנהגים מעניינים של היהודים, ממש כמו חוויה אנתרופולוגית בביקור אצל שבט אפריקאי נידח.

רועי מיהר ללחוץ לו יד במקומי ולהסביר לו באנגלית רצוצה – she don't touch men, it’s a religion thing, but you can shake my hand. והם צחקו קצת בזמן שאני גלגלתי עיניים.

שאר הטבעות

הי תראי, אמר לי רון, יש לנו טבעות נישואים דומות, רק שלי מזהב לבן ושלך מזהב צהוב. נכון הסכמתי בנימוס. לדעתי הן לא בדיוק אותו הדבר, וממילא שלי יפה יותר.

בטח לבעלך יש את אותו הדבר נכון? ממש לא, עניתי, אין לנו. אז איזה יש לו? משהו בזהב לבן? הסתכלתי על דני במבט תוהה, אין לו טבעת בכלל. דני ממש לא האמין למשמע אוזניו, אני לא הצלחתי להבין למה.

נכון, לאחים שלי יש טבעות, אבל האם כל כך מוזר לחשוב שיש גברים נשואים בלי טבעת? בכלל, כשהייתי קטנה הייתי בטוחה שאם למישהו יש טבעת זהב מן הסתם גם יש לו שן זהב מתאימה בפה. לא עזר שלמשך תקופה ארוכה אחרי שגיבשתי את התיאוריה היא באמת תאמה את המציאות.

דני לא הבין בכלל – איך זה יכול להיות שאין לו? איך יודעים שהוא נשוי? לא יודעים עניתי, זה משנה? משה שיושב במד השני של המשרד קרא – מה, לא ידעת שיש פוליגמיה ביהדות? לכן לא צריך טבעת…

מתי חל הצום?

הטלפון שלי צלצל במשרד, זה היה הבוס, כמובן שעניתי מייד. תגידי, הוא שאל אותי, יש לי שאלה הלכתית. הלכתית? שאלתי את עצמי, ממתי יש לו שאלות הלכתיות?? כן, עניתי. תשעה באב יוצא ביום שבת, הוא מתחיל, האם הצום בשבת, או שדוחים אותו ליום ראשון?

אני התפלאתי ממתי הצום מעניין אותו, רק שלושה שבועות קודם לכן, כשאמרתי לו שאני לא מגיעה בגלל ה-17 בתמוז, הוא אמר – אה כן, אני מכיר את הצום הזה, איך קוראים לו? 17 בתמוז עניתי. לא, זה התאריך, אבל מה השם שלו?…

אז עכשיו לא הבנתי, מה פתאום עכשיו הוא כל כך מתעניין בתשעה באב.

"כן, תשעה באב נדחה, עניתי, זה יהיה ביום ראשון". "יופי", הוא ענה לי, "פשוט אני באילת סוף שבוע, ורציתי לוודא שיש אוכל נורמלי בזמן שאני שם".

"אל תדאג", עניתי לו, "גם אם זה היה יוצא בשבת, באילת, אני לא חושבת שהיית מתקשה עם האוכל".

מה קשור בית המקדש עכשיו?

חגית באה אלי בעצבנות. דותן, הבחור השני במחלקה שלח מייל לקבוצה שמסבירה בכמה מילים למה אנחנו חוגגים את חג החנוכה, לאחר שאלות חוזרות ונשנות מצד אנשי הקבוצה.

אני לא מבינה, היא התפוצצה, למה הוא היה צריך להכניס את בית המקדש לתוך העניין הזה? וחוץ מזה, מה זה השנים האלה לבריאת העולם? הרי העולם קיים כבר מיליוני שנים, לא רק כמה אלפים בודדים.

את צודקת לגבי בריאת העולם, השנים זה לבריאת האדם ולא העולם. אמנם אלו רק שישה ימים אבל אומרים שכל יום היה שקול לאלפי ואפילו מילוני שנים.

"בטח" נשפה חגית, "סתם תירוצים. "ומה לגבי המקדש?".

המקדש? אבל לכן קוראים לזה חנוכה, כי מדובר על חנוכת המקדש – ספציפית חנוכת המזבח. את רוצה להגיד לי שזה פעם ראשונה שאת שומעת על זה?

"לא יודעת", פלטה חגית בזמן שיצאה, הרבה פחות נסערת ממה שהיתה כשנכנסה, "אני חוגגת בגלל שההורים שלי חוגגים וזה כייף, כנראה שזה לא ממש משנה לי למה".