עצומת אנשי השמאל הקוראת לטייסי חיל האוויר לסרב פקודה באם ידרשו להפציץ באיראן, צריכה להתקל בתגובה חריפה של ממשלת ישראל. התקדים כבר קיים.

לפני שלוש שנים, הניפו חיילי חטיבת כפיר מהגדודים נחשון ושמשון שלטים בהם נכתב כי לא יפנו את חומש. ראש ישיבת הר ברכה, הרב אליעזר מלמד, לא הסכים להביע הסתייגות מהנפת השלטים בטקס ההשבעה בכותל, וכתוצאה מכך החליט שר הבטחון אהוד ברק לסגור את מסלול ההסדר לישיבה.

"שר הביטחון קובע כי מעשיו ודבריו של הרב מלמד מערערים את יסודות הדמוקרטיה הישראלית, הם שעודדו והסיתו חלק מתלמידיו לסרבנות, להפגנות ולפגיעה ברוח צה"ל, ואין להם מקום במדינה מתוקנת". נאמר בהודעה שפרסם לשכת ברק, עם הוצאת הישיבה ממסלול ההסדר, ובעצם הפסקת התקציב ממשרד הבטחון לישיבה.

להפסיק את התקציב למסיתים

חשוב לציין, כי הרב אליעזר מלמד, לא הואשם בקריאה לסרבנות, אלא רק בכך שלא גינה את פעולת המחאה של תלמידיו. על הדבר הזה סגרו לו את התקציב ממשרד הבטחון ואילצו את תלמידיו שלא להתגייס במסלול ההסדר.

כעת צריכים שר החינוך יחד עם שרת התרבות ושר המדע, לקבל החלטה משותפת, לפיה יופסק התקציב הממשלתי לכל אותם "אנשי רוח" החתומים על העצומה הקוראת לטייסי צה"ל לסרב פקודה.

אם יתקלו בבעיות משפטיות או במאמרי מחאה ב"הארץ" תמיד אפשר לצטט את אותם תומכים בסילוקו של הרב מלמד: "אי אפשר מצד אחד לקבל כסף מהמדינה ומצד שני לפעול נגדה".

העקרון צריך להיות פשוט, מה שאסור לרבנים להגיד במדינת ישראל, יהיה גם אסור ל"אנשי רוח" להגיד במדינת ישראל. הסנקציה שהופעלה כלפי רבנים ואנשי ימין צריכה להיות מופעלת גם כלפי אנשי רוח ופעילי שמאל.