בנט ושקד: "מודים לציבור על הזכות לשרת אותו"

דביר

שנים היחידים שעשו והראו דוגמא לאחרים מה זה עשיה אמיתית, נקווה שהם יחזרו.

שימי

כתב מרן החת"ס זי"ע: "זה שהגלות האחרון גרוע משאר הגלויות, בצרות גדולות, ואין לך יום שאין קללתו מרובה מחבירו, היינו מפני שבשאר הגלויות, לא היה פריצות אצל הנשים כמו היום,...

כתב מרן החת"ס זי"ע: "זה שהגלות האחרון גרוע משאר הגלויות, בצרות גדולות, ואין לך יום שאין קללתו מרובה מחבירו, היינו מפני שבשאר הגלויות, לא היה פריצות אצל הנשים כמו היום, לא כן עתה בעוונותינו הרבים, ששכיח הפריצות אצל הנשים רח"ל, אשר הוא גרוע מכל העבירות שבתורה"! את זה אמר החת"ס בזמנו, כשהלבוש הכי פרוץ אצל הנשים, היה יותר צנוע מהצניעות של היום... מה היה אומר החת"ס אם היה חי בדורנו? כשבנוסף על הפריצות בלבוש, התווספה הצרה הנוראה, של האינטרנט, והפלאפונים, ותמונות פריצות בגודל של בנייני ענק, ובכל פינה שתפנה, צועקת הפריצות וחוסר הצניעות רח"ל. כדי שנבין עד כמה נתרחקנו מדרכי הצניעות באמת, נביא מעשה שהיה בימי הגאון הצדיק, רבה של ירושלים, רבי שמואל סלאנט זצ"ל, שפרצה מגיפה שפגעה בעיקר בנשים, ונשים צעירות רבות מתו ר"ל, ועוד רבות שכבו במצב אנוש, על סף המוות ר"ל, וכמובן שהצעקה היתה גדולה, והתכנסו חכמי ישראל לדרוש ולחפש, על מה באה לה צרה גדולה כזו, והציעו כל מיני עצות איך לפעול ולעורר רחמים לבטל את הגזירה. רבי שמואל סלאנט זצ"ל דחה את כל ההצעות, ואמר שלא יועיל כלום, בלי תשובה של ממש עם שינוי המעשה, ואמר שרק כאשר נבער את הרעה מקרבנו ונשפר מעשנו, יש תועלת בתפלות ובצומות, ובלא זה לא יועיל כלום. התכנסו צדיקים ומקובלים, ועשו צום שלושת ימים, ובסופם עשו שאלת חלום, והודיעו להם מן השמים, שהשכינה הסתלקה מישראל, בגלל שבנות ישראל התחילו ללכת עם איזו חגורה שמבליטה את צורת הגוף, שבאותם ימים החל מאן דהוא למכור לנשות הקהילה את החגורה הזאת. תיכף ומיד יצאה הוראה מבית דינו של רבי שמואל סלאנט, להסיר את החגורות, ובנות ישראל הכשרות שלא ידעו עד כמה הדבר מהווה מכשול, כולם מיד הסירו את החגורות, והמגיפה נעצרה בבת אחת, ויהי לפלא! נשער בדעתנו: מדובר על נשים לפני כמה דורות, שהלכו בצניעות מוחלטת, ורק הוסיפו איזו חגורה, וכבר נסתלקה השכינה מישראל??? ואנחנו נמצאים בדור, שאנחנו אומרים: הלואי היו הולכות עם החגורה ההיא... אוי לנו שאנחנו צריכים להתפלל שבנות ישראל ילבשו מה שהיה נחשב פעם לחוסר צניעות. זו סבת ושורש כל הצרות! מה שנעשה: צומות, תפלות, צדקות, לימוד תורה, חסדים, הכנסת אורחים, ועוד ועוד – לא נוגעים בנקודה! העיקר חסר מן הספר! כי העיקר זה קדושה וצניעות! וכי כך כתוב בזוהר הקדוש, שעיקר הנסיון של האדם בעולם הזה, הוא בעניין הקדושה והצניעות: עיקרא דיצרא בישא על עריין. כל איש ואשה צריכים להכניס ללבם היטב, שעיקר הנסיון שבשבילו ירדו לעולם, הוא הצניעות והקדושה. אדם יגיע אחרי מאה ועשרים שנה לשמים, יגידו לו: לא עשית את השליחות שלך. לא עמדת בניסון העיקרי. האדם יתפלא: איך יתכן? למדתי תורה, התפללתי במניין, יאמרו לו: הכל טוב ויפה ותקבל שכר על הכל, אבל את השליחות העיקרית שלך, שזה שמירת העיניים לא עשית... מצטערים מאוד... וכל גבר צריך לזכור: באת לעולם הזה כדי לעמוד בנסיון של הניאוף! ועיקר הניאוף הוא בעיניים, ולכן עיקר הנסיון שלך הוא בשמירת העיניים. אי אפשר להתחמק מהמציאות ולהתכחש לה. וכן לכל אשה, יגידו לה בשמים: למה לא עשית את השליחות שלך? היא תגיד: מה פירוש? עשיתי חסדים, גמרתי ספר תהלים שלוש פעמים ביום, נסעתי לרשב"י כל ערב ראש חודש... יאמרו לה: באמת כל הכבוד. זה היה יפה מאוד, אילו היית עושה את השליחות העיקרית שלך, ובנוסף לכך היית מרבה בתהלים וחסידות, אבל לצערנו הרב, לא עשית את העיקר – שזו הצניעות! זו עיקר המעלה הגדולה של כל אשה! וכן אמר הגאון מוילנא זיע"א, שכמו שעיקר המעלה של האנשים היא בלימוד התורה, כן עיקר מעלת הנשים, היא בצניעות, ובזה נמדדת צדקותן. וכל מה שהאיש משיג בלימוד התורה, היא משיגה בצניעותה. ומה שאמר שעיקר מעלת האנשים היא בלימוד התורה, מפני שרק על ידי לימוד התורה ניתן להתגבר על היצר הרע, כמו שנאמר: בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין – ביטול היצר הרע ומרירותו, היא על ידי ימוד התורה. מכאן יתבונן כל אדם על עצמו ויראה: אם התורה שלומד, לא מביאה אותו לעמוד בנסיון העיקרי, שהוא, שמירת העיניים, זה מראה שהוא לא לומד תורה מספיק נכון בשביל מדרגתו. כי לימוד התורה צריך להביא את האדם, לידי ענווה ושיפלות, שרק אז יכול לצאת מהניאוף, אבל כשלומד באופן, שאדרבה, מכניס בו יותר גאווה, אז מתגבר עליו הניאוף עוד יותר. מה תאמר? שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה? זה באופן שיודע שעל כל פנים צריך לקיים מה שלומד, ואחת מהמצוות של התורה הקדושה, היא ההתבודדות, כמבואר ברמב"ם, שעיקר התפלה מדאורייתא, היא ההתבודדות. מי שלומד תורה נכון, ברור לו שהוא צריך לעשות התבודדות, ולו רק מפני שזו אחת ממצוות התורה, וכל שכן, שזו המצווה, שעל ידה יבוא לקיום כל התורה כולה, מאחר ורק על ידי ריבוי תפלה, להנצל מן היצר הרע ולקיים את התורה, רק כך יכול לבוא לקיום התורה. גם הצדיק הדור וכו' הקדוש החפץ-חיים זיע"א, היה עושה בכל יום שעתיים התבודדות וחשבון הנפש, ופעם לעת זקנותו, כשהיה כבן תשעים שנה, שמעו אותו מתבודד וחשבון הנפש ומבקש על שמירת העיניים! כי זה עיקר הנסיון של האדם, ומי שלא יתבודד ויתפלל כל יום באריכות על שמירת העיניים, הוא לא ינצל מפגם העיניים והניאוף. כל יום אדם צריך כל אדם להתחנן שיעבור עליו נקי! שילך עם עיניים עצומות ולא יכשל בניאוף. עיקר העבודה היא על ידי התפלה וחשבון הנפש. כי כתוב בגמרא, שבכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו, ואלמלא הקדוש-ברוך-הוא עוזרו, אינו יכול לו! ומי שלא עושה חשבון הנפש, זה מראה שהוא מבין יותר טוב מהגמרא הקדושה, שפוסקת, שבלי עזרתו של ד', אי אפשר לעמוד בנסיון, שפירושו המעשי, הוא, לבקש כל יום מד' שיעזור לו לעמוד בעיקר הנסיון, שהוא שמירת העיניים, כי במקום ששם עיקר הנסיון, שם היצר הרע מתגבר ביותר כידוע. ולכן עיקר התפלה והתחנונים, צריך להיות על עיקר הנסיון. כל גבר שאין לו עבודה על שמירת העיניים, הוא יכול לעבור על כל התורה כולה, מאות פעמים ביום. ואם הוא לא מתרחק מאינטרנט ופלאפונים לא כשרים, ונשים, ובנות, ותמונות, וסרטים וכו' הוא יכול להיות עם הזקן והפיאות, וגם עם סיום מסכת בכל יום וכו', לעבור על התורה כולה, אלפים פעמים בשעה אחת! עם החידושים של היצר הרע, שיש היום, אברך יכול לעבור על עבירות, בכמות וב"איכות", שבעבר הרשע הגדול ביותר לא היה עובר, ד' ישמור, וד' יציל אותנו. הבעיה היא, שכיוון שעבר ושנה, נעשית לו כהיתר. אדם בכלל לא מבין איפה הוא מונח, ואין לו בכלל רצון לצאת מהעוון הנורא שבידו, שנכשל יום יום בעוונות נוראים, שעובר על עשרת הדברות ועל יסודות התורה בשאט נפש, וחושב שבגלל שהוא לומד תורה הוא צדיק... גדול תלמוד תורה – שמביא לידי מעשה! שמביא לידי מעשה דייקא...לידי מעשה, פירושו שהאדם לומד בתורה מה אסור ומה מותר, ומקיים מה שלומד. ולקיים מה שלומד זה אפשרי אך ורק על ידי התבודדות, לכן כל הצדיקים עשו הרבה התבודדות, והרבו בתפלה, והאריכו בתפלה. הרי ישנן שלוש מדרגות ביראת ד' ית' שמו: 1 .יראת עונש, פירושה שהאדם עושה את מה שהבורא מצווה עליו, רק בגלל שמפחד מהעונש, ואם הבורא היה אומר לו: אני רוצה שתעשה כך וכך, ויש לי צער אם לא תעשה כן, אבל לא אעניש אותך אם לא תעשה כן – אז הוא היה עושה נגד רצון ד'. זו מדרגה נמוכה מאוד. 2 .יראת החטא, פירושה שהאדם מבין את תוצאותיו המרות של החטא, הוא יודע שטוב לו לעשות רצון ד', ומזיק לו לעבור על רצונו. זה יותר גבוה מיראת העונש, כי הוא לא מפחד רק מהעונש, אלא יודע מה טוב ומה רע, אבל גם זה עדיין נחשב שעושה מתוך תועלת אישית, ולא לכבוד ה' בלבד, ואילו היה יודע שבאיזה אופן לא יזיק לו החטא, היה עובר על רצון ד' ח"ו. 3 .יראת הרוממות, פירושה, שעושה את רצון ד' לכבוד ד', בלי שום מחשבה על תועלת עצמו, ואדרבה, גם אם יודע בודאות, שינזק על ידי עשיית רצון ד', הוא עושה במסירות נפש. כי הוא יודע: זה רצון ד'. אני אוהב את ד' ואעשה מה שד' רוצה! נמצא, שאדם שיש לו רק יראת העונש, כבר צריך לפחד לפתוח את העיניים, שהרי על כל פתיחת עיניים הוא יענש בעונשים מרים. אבל אם יש לו קצת יראת חטא, הוא לא מחכה לעונש, כי הוא יודע, שעצם פתיחת העיניים, היא כבר עונש, כי ד' מסתלק ממנו, והיש עונש יותר מזה שד' מסתלק ממנו ח"ו? ד' אמר לנו: קדושים תהיו כי קדוש אני. אי אפשר להתחבר עם ד', בלי קדושה וצניעות, ונמצא, שכל העולם הזה והעולם הבא של האדם, הכל תלוי בקדושה וצניעות, כי גם העולם הזה, וכמובן, העולם הבא, הכל תלוי בקרבת ד'. העולם הזה: שמחה, פרנסה, שלום בית, ילדים צדיקים וכו' – תלוי בקרבת ד', בסיעתא דשמיא וכו'. והעולם הבא: אמונה, תורה, תפלה, חסידות, השגה וכו' – לא צריך לבאר, שכל כולו רק קרבת ד' לי טוב. כל שכן, מי ששואף ליראת הרוממות, שהוא יודע, שאם ד' רוצה שהוא ישמור את העיניים ויתרחק מניאוף, והאשה תלך בצניעות, שהוא עושה הכל בשביל להיות כרצון ד', ולא עושה שום חשבון, שזה קשה לו, או לא מקובל בחברה וכד', ד' ישמור מחשבונות כאלה. לכן, כל איש ואשה, שצער השכינה וצערם של ישראל וכל העולם כולו, נוגע להם, יבינו היטב, שהכל תלוי בקדושה ובצניעות שלהם, ויתחזקו לקדש את עצמם, וכן להשפיע על סביבתם, להתקדש. ויהי רצון, שנזכה לפעול אצל עצמנו ואצל כלל ישראל, שינוי מהותי בעניין הקדושה והצניעות, ואז בודאי כבר אפשר לצפות לפעמי המשיח בשמחה עצומה!