לתקן את הסיטואציה | להחזיר את בנט הביתה

כדי להבין כיצד הגענו לתסבוכת הזו של בחירות חדשות צריך לחזור חצי שנה אחרונה לרגע שהוביל לבחירות. כאשר ליברמן התפטר מתפקיד שר הביטחון קם יו"ר הבית היהודי בנט ותבע את תפקיד שר הביטחון. לכאורה, היו לבנט שני גורמים לטובתו – האחד הבטחתו של נתניהו לפני הבחירות והשני העובדה שבלי הבית היהודי לנתניהו לא הייתה קואליציה.

אולם אז התנער נתניהו מהבטחתו לבנט ותוך שימוש בכל מיני תירוצים ביטחוניים מעורפלים טען שהבית היהודי לא יכול להביא לבחירות בנקודת זמן הזו. לאחר שבועיים הסתבר שהנימוקים הביטחוניים המעורפלים לא משמעותיים כאשר הבחירות נדרשו לטובת עניינו האישי של נתניהו.

שני גורמים התגלו בקלונם בסיפור הזה – הראשון נתניהו שלא עמד במילתו, והשני הבית היהודי שלא נעמד מאחורי בנט והתייצב לצד נתניהו. לרוב בנט מחל על כבודו וויתר אולם הפעם בנט החליט שעד כאן וקם והלך ואיתו הלכו 4 מנדטים (3 לימין החדש ו1 לפייגלין). ושני הגורמים באו על עונשם. נתניהו איבד את הרוב בכנסת ומצא את עצמו עומד מול ליברמן. ליברמן כנראה כבר מזמן איבד את האימון בנתניהו ולכן החליט לעשות סיבוב על נתניהו והחרדים. הבית היהודי נענש ונפל מ8 מנדטים ל5. בפועל, הפך הבית היהודי לסרח עודף של נתניהו והישרדותו האישית כשבצלאל סמוטריץ', ממלא, שלא בטובתו, את תפקיד הסנצ'ו פנצ'ו של נתניהו.

אם רוצים שליברמן לא יהיה לשון מאזניים

אם בבחירות הקרובות איננו רוצים לחזור על אותה סיטואציה שבה ליברמן שוב ממלא תפקיד של לשון מאזניים מול נתניהו צריך לתקן את הקלקול שהוביל לסיטואציה הזו. הניסיון של איחוד מפלגות הימין לטעון שמה שהבריח מצביעים היו הכהניסטים של עוצמה יהודית מפספס את העניין. בסופו של דבר, ישנם 4 מנדטים שאין להם עניין להצביע לאיחוד מפלגות הימין בצורתו הנוכחית.

הנציג שלהם היה בנט וכשבנט (וגם שקד הלכו) הם הלכו איתם. לליכוד הם לא רוצים ללכת ולאן הם ירצו ללכת עכשיו זו שאלה טובה מאד. אולם התיקון איננו צריך להיות רק במישור הטכני אלא גם במישור המוסרי. הבית היהודי התגלה כמי שאיננו מכבד את יו"ר המפלגה ומעדיף להתייצב לצד ביריון הכיתה מאשר לצד הנפגע. איחוד מפלגות הימין מרבה להתהדר בסגולותיו הערכיות אך ברגע האמת התגלה כחסר חוט שדרה מוסרי ויכולת עמידה מול נתניהו. תיקון המציאות הנוכחית צריך להתחיל בבקשת מחילה מבנט וניסיון להחזיר אותו הביתה.

להחזיר את בנט כשווה בין שווים

חזרתו של בנט הביתה לא תחזיר אותו למעמדו הקודם כיו"ר המפלגה. את מעמד זה הוא איבד כאשר הוא החליט לפרוש ממפלגת הבית היהודי אולם ניתן להחזיר אותו כשווה בין שווים באיחוד מפלגות הימין. חזרה כזו תרגיע גם את גורמי הקו שחטפו אלרגיה כאשר הוא כיהן כיו"ר המפלגה ושרק בבחירות האחרונות שבו למפלגה.

בנט לא יחזור כיושב ראש המפלגה אלא כקול נוסף, חשוב, במקהלת הקולות של איחוד מפלגות הימין. כמובן עדיף היה אם המפלגה הדתית לאומית הייתה מתנהלת באופן מסודר דרך פריימריז כולל ובחירות מסודרות אך במציאות הנוכחית של הפיצול הפנימי הדתי לאומי שבה הצדדים השונים לא מכבדים אחד את השני ואת העמדות הדתיות אחד של השני שלוש התארגנויות שונות ושוות כנראה הן הדרך היחידה להגיע לשלום במפלגה (שלוש התארגנויות שבאופן מוזר משהו משחזרות את החלוקה הקלאסית של הרב קוק של לאומייים, דתיים ואוניברסאלים). לכל אחד מראשי המפלגות יהיה זכות וטו (סמוטריץ', פרץ ובנט) או שרוב של שניים מתוך השלושה יכריע.

חזרתו של בנט הביתה אומרת תמיכה בבנט לתפקיד שר הביטחון. לא בגלל שבנט הוא הכי מתאים או הכי ראוי (למרות שיש מעומדים גרועים ממנו לתפקיד כמו ליברמן) אלא בגלל שנתניהו צריך לעמוד במילתו. אם הוא לא עומד במילתו הוא לא עומד במילתו בשום עניין. וההתייצבות שלנו לצידו בכל עניין היא הרסנית גם לעניין הערכי שלנו וגם ליכולת שלנו לעמוד על שלנו ולהשיג את מטרותינו מולו. ועל זה כבר אמר משל יותם "תֵּצֵא אֵשׁ מִן־הָאָטָד, וְתֹאכַל אֶת־אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן" (שופטים ט טו).

הכותב הוא חבר הבית היהודי, תושב ירושלים