לפני כמה שבועות כאשר הפרשייה על 'רב מוכר שהסתבך' הגיעה לאוזניי, כאבתי מאוד, הכרתי מעט ממה שהיה שם אך לא ייחלתי למה ששמעתי.

בימים שאחרי נפגשתי עם מו"ר הרה"ג ר' יהושע רוזן שליט"א וחלקתי עמו את צערי שכך עלתה לנו, שבמקום שחכמי התורה יאירו את החברה והדור, כמעט באופן סדרתי, מתפרסמים סיפורים נלוזים, לכאורה. הרב בכה (ממש!) על חילול ה' הנורא שעשוי להגיע בשל כך.

בשיחה עימי הסב את תשומת ליבי לשתי נקודות מהותיות ביחס לתורה ורבניה (כפי שלמד מהרצי"ה קוק זצ"ל רבו): כל תורה שאין לה בית אב – אינה תורה! (ירושלמי שבת פי"ט,מ"א). דהיינו, ת"ח הוא רק מי קיבל את תורתו מפי ת"ח מוסמך שקיבל מרבותיו עד משה רבנו. ועדיין קשור לסמכות רבנית, אך מלומד עצמאי העומד בפני עצמו והוא הסמכות של עצמו, גם המוכשר ביותר יחסנו אליו כאל אוטודידקט ואדם טוב אך לא כאל ת"ח ממעתיקי השמועה, ואין ללמוד ממנו תורה (!) בהיותו מנותק מהשורש.

בעידן הפוסטמודרני, בו כל אחד ותורתו בידו, עולם התורה הפך לכאורה שטח הפקר בו כל מלומד מתחיל את התורה מעצמו ובונה במה לעצמו או מבעט ברבותיו, ומשלב זה מתחילות לרבוץ לפתחו כל הרעות החולות.

דבר נוסף ובסיסי, נורמליות של חיים! תורה שהיא עמוסה במוזרויות והקצנה, מזקיקה בדיקה, התורה לא יוצרת התנגדות לטבעיות החיים, להיפך התורה מרוממת את החיים ותובעת מהם טהרה אך גם פשטות וישרות. הקצנה דתית לעיתים עשויה להיות ביטוי אובססיבי הגנתי, השייך לתחום הפסיכולוגי נויירוטי של האדם ללא קשר ליראת שמים, ועשוי להיות אבן שואבת לטיפוסי אישיות מסויימים.

מעבר לכך, להבנתי, השאלה אינה מתחילה ומסתיימת האם היה כשל של איסורי עריות או עבירה פלילית בפרשייה זאת או אחרת, עצם זה שאישיות תורנית כרוכה בפרשיות מעין אלו, על כך ראוי לזעוק מרה! הנושא על שכמו איצטלא של רבנן נתבע לנקיות ומוסריות עליונה, ולא זו בלבד, מה שאמור להנחות חייו ולהיות לנגד עיניו רק טובת האומה ושכלולה של החברה, כך שפרשיות מעין אלו מבטאות כמה רחוקים אנו מתורת אמת.

ומעבר לכל זאת יש כאן שאלה רחבה יותר, מה מפוספס בחברה הדתית ומה גורם לאנשים ונשים להישאב לסיפורים צורמים מעין אלו שוב ושוב (מעבר למענה הכללי של יצר הרע…) !? אך נשאיר זאת לפעם אחרת, בע"ה. בציפייה לישועה.

=======

הרב שמעון בן שעיה מלמד תורה במסגרות תורניות, פסיכותרפיסט ומטפל זוגי. הוא רב בארגון 'רבני דרך אמונה'