הגלות ככל דפוסי ההשגחה הא-לוהית, איננה עניין חיצוני כי אם עצמי, "שאינו על דרך העונש ונקימה חס וחלילה, רק… שהחטא עצמו הוא עונשו" (נפש החיים א, יב). הפיזור הלאומי איננו עונש נקמני כלפי האומה, אלא תוצר ישיר של התנהגותה.

כשם שהגוף אינו 'נענש' בקלקול קיבה לאחר אכילה לא מבוקרת – אלא זהו טבע החיים, כך כאשר המגמות הא-לוהיות אינן מנחות את הלאום והתודעה החברתית הופכת לפרטית ונהנתנית, באופן טבעי אובדת היכולת לנהל מסגרת ממלכתית.

"באין חזון – יִפָּרע עם" (משלי כט, יח). אבדן התודעה הערכית מביא לחורבן החברה הלאומית: כך בפולחן העבודה הזרה, גילוי העריות ושפיכות הדמים בימי הבית הראשון, וכך בשנאת החינם החולנית של שלהי הבית השני (על פי יומא ט, ב).

ללא אידיאל שיתופי – מתרסקת החברה, כל אחד מן הפרטים מושך לכיוונו, והפלגנות יוצרת מחנות המסוכסכים איש עם רעהו, "ובאו על ידי זה לידי שפיכות דמים בדרך הפלגה ולכל הרעות שבעולם, עד שחרב הבית" (העמק דבר, פתיחה לספר בראשית).

אותה התפוררות פנימית, מביאה בסופו של דבר להתפוררות חיצונית – "ומפני כך נחרב הבית בשביל שנאת חינם שנחלק לבבם והיו מחולקים ולא היו ראויים למקדש… ופירוש פשוט הוא" (נצח ישראל, ד), הפיזור החיצוני הינו אך תשקיף הריקבון הפנימי, כאותה בת קול שאמרה למחריב המקדש (איכה רבה א, מג): "אריה קטילא קטלת, קמחא טחינא טחנת" (אריה הרוג הרגת, קמח טחון טחנת).

אילולא התפוררה האומה, היו המערכות הציבוריות נותנות אומץ לנטיות החיים הגסות. נפשות היחידים, בהימצאותן במסגרת לאומית הנותנת גיבוי חברתי הדדי, היו מלהיבות זו את זו, הרוחות היו מתלהטות והולכות, והשלכות ההסתאבות היו איומות. כאשר החברה כולה בנויה על אידיאולוגיה מושחתת, וכלי המשטר משועבדים לכוחות הרוע – עוצמות הקלקול חמורות הן הרבה יותר מקלקוליו של האדם הפרטי.

לאתחל את האומה

פירוק המסגרת הלאומית מאפשר לבודד את פרטי החברה ו'להרגיע' את המערכת, כאשר ההתלהמות ההדדית והגיבוי הממסדי נפסקים, נוצרות יכולות למַתֵּן את מדרון ההתנוונות. אפשר להביא משל לכך מעולם הרפואה: ישנו מצב פתולוגי חמור המכונה 'פרפור חדרים' (Ventricular Fibrillation). במצב זה ישנם גירויים חשמליים מרובים, שמקורם ברקמת לב חולָה, היוצרים קצב פעילות אשר איננו מאפשר את פעילותו התקינה של הלב, והוא 'קורס' תחת העומס.

על מנת להחזיר מצב זה לתיקנו דרושה מכת חשמל חיצונית ה'מכבה' ו'מאתחלת' (Reset) את כל פעילותו החשמלית של הלב. לאחר כמה שניות של 'שקט תעשייתי' (Asystolia) דהיינו חוסר פעילות חשמלית כללית, מתעורר לחיים קוצב הלב הפיזיולוגי (Synus), והוא שב מעתה להיות השולט על קצב הלב התקין.

כך אף בנמשל: הגלות הינה הרפואה לתחלואי החברה, מעין 'מכת החשמל' המשביתה את המסגרות הלאומיות אשר שקעו ב'פעילות יתר' חומרנית עד כדי 'פרפור חדרים' – הסתאבות וניוון חברתי. הדבר מאפשר את שיקום החיים הממלכתיים הישראליים מחדש "בשוב ד' שבות עמו" (תהלים יד, ז).

יתרה מזאת, המציאות הגלותית נותנת, מעבר להשבתת ההסתאבות, גם אפשרות לשקם את התודעה הרוחנית שנדחקה הצידה בידי הגיעול החומרני – וזאת על ידי הליכה לקיצוניות הנגדית: ללא חיי לאום, מתנתקות נפשות היחידים מניהול מערכות ציבוריות רחבות – כלכליות, צבאיות ופוליטיות – ונוצרת התכנסות מאונס ב"בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל" (מגילה כט, א).

חוסר ריבונות, דלות חומרית, קהילתיות זעירה – כל אלה הינם ממאפייני 'העיירה היהודית' הגלותית, הפטורה מסידור חיי ממלכה והסיאוב הנלווה עמם, ומפנה את מרכז הכובד הנפשי לפיתוח הצדדים הרוחניים.

==

הרב חגי לונדין הוא ר"מ בישיבת ההסדר בשדרות.