זאת תורה האגדה

האם "אגדה ופרשה" של הרב נעם פרל, מעיד על חוסר רצון או חוסר יכולת להתמודד עם הטקסט המקראי? סירוב לפגוש את הכתוב בגובה העיניים, אלא בגובה עיני חז"ל?

זאת תורה האגדה
  כריכת הספר

ספרו החדש של הרב נעם פרל, "אגדה ופרשה" (ספריית בית אל, 2012), מבקש להאריך את הגשר שבנו חז"ל בין המקרא לאגדה, למושכו עד חיינו:

על כל אחת מפרשות התורה מובאות ארבעה מדרשי אגדה, ולצידו, ביאור רעיוני-אקטואלי קצר. בצורה זו, "מתקיים דו שיח מתמיד בין חיינו, מחשבותינו ורגשותינו לבין מדרשי האגדה. שיח זה ממשיך את שיחתם של מדרשי האגדה עם פסוקי התורה וחשיפת ביטוים בחיי היום יום של חז"ל" (מתוך הקדמת הספר).

מה ייחודו של הטקסט המדרשי, שנבחר לעמוד על הציר המחבר בין דבר הא-לוהים לאדם המודרני? מסביר פרל, "עולם מדרשי האגדה עולם מדהים, מרהיב ושובה לב הוא; עולם עמוס ומגוון במשלים, רעיונות, ציורים, מצבים, מטבעות לשון וקריצות עין; עולם המוביל אותנו בשמחה להזדהות ודבקות בבורא העולם, דרכי הנהגתו ומידותיו" (שם).

האגדה מבטאת כיצד "דברי התורה יעצבו את עולמנו וחיינו כרצון הבורא יתברך" (שם). כלומר, באמצעות ספרות האגדה ניתן להגיע לה' – הן כפרט והן ככלל. ממילא, פרשות התורה מיוצגות בספר על-ידי דברי אגדה. הרי האגדה משקפת נאמנה את דבר הא-ל. ומתאים, אפוא, ש"נגישה האגדה לכול ומטביעה חותמה עמוק עמוק בתוכנו" (שם). לו הייתה נחלת המשכילים בלבד, קשה היה לייצור חברה המזדהה ודובקת בבורא עולם, המעוצבת כרצון הבורא יתברך.

ברם, הנחה זו מעלה תמיהה גדולה. אם המטרה הינה הזדהות עם ה' – לא עדיף מפגש בלתי-אמצעי עמו? עיון בפסוקים עצמם, ולא במדרשי האגדה המשמשים להם תחליף? אין כאן מפגש ישיר עם הא-לוהים, אלא עם פרשנות אנושית לדברו.

האם "אגדה ופרשה" מעיד על חוסר רצון או חוסר יכולת להתמודד עם הטקסט המקראי? סירוב לפגוש את הכתוב בגובה העיניים, אלא בגובה עיני חז"ל?

יש בגישה כזו מעין כניעה: אמירה, שלא תיתכן מערכת יחסים אישית ביני לבין הא-לוהים. שא-לוהים אינו מסוגל להיות רלוונטי לגביי, אלא אם כן אשתף גורם שלישי, חיצוני, בינינו. גישה זו אף עשויה לפטור את האדם מאחריות כלפי שמיא – וכלפי זולתו: אם מעשיו או מחשבותיו הדתיות גורמים עוול, הרי שניתן לתלות את האשמה בחז"ל, באותו גורם זר שחוצץ בינו לקב"ה.

יתרה מזאת. ההנחה שאי אפשר לגשת לדבר הא-לוהים ללא תיווך חז"לי אינה מתקבלת על הדעת. הרגש הדתי אינדווידואלי מטבעו: מפגש בין הפרט לא-לוהים. מהי ערכה ומשמעותה של מערכת יחסים בין האדם למקום לולא האפשרות הניתנת לאדם להאזין לקול הא-לוהים בעצמו, לבדו? "השמע עם קול א-לוהים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי" (דברים ד', לג): עם ישראל מורכב מיחידים שהשכילו לשמוע את קול הא-לוהים.

נראה לומר, שפרל רואה את האגדה החז"לית כלא-פחות א-לוהית מן התורה. בדומה לעולם ההלכה, בו ניתן מנדט לבשר ודם לפתח את התורה שבכתב, לפרשה, להוסיף עליה. "לא בשמים היא" (שם ל', יב)! ובכל זאת, התורה נותרת נצחית, נותרת א-לוהית. הואיל וא-לוהים העניק לבני אנוש את הרשות לפרש את התורה, הואיל ורואה בפרשנותם המשך ישיר לדבריו שלו, פרשנותם נהיית לדבר הא-לוהים, לגופי תורה לכל דבר.

האם הפרשנות האנושית שהכוונה ב"עין תחת עין" (שמות כ"א, כד) היא לממון פחות א-לוהית מפשטי המקראות, מ"עין תחת עין" ממש? רבי עקיבא דרש תלי-תלים של הלכות שלא הכיר משה (מנחות כט ע"ב) – ותוקפן כשל כל דיני תורה שניתנו בסיני!

הוא הדין בהתייחסותנו לאגדה. הפרשנות האנושית למדרשים – הן של חז"ל, והן שלנו – מפתחות את התורה שבכתב. רשות זו ניתנה בידינו מהקב"ה – וטמונה בה אחריות גדולה, להעמיד פרשנויות הוגנות וראויות. כך, נהיים דברי האדם כדברי המקום – וכך, הלומד פרשנות אנושית לומד את דבר הא-ל, כפי שמשתכלל בידי האדם בכל דור ודור. הוה אומר "אגדה ופרשה", משום שהאגדה אינה אלא המשכה הישיר של הפרשה.

אם השוואתו של פרל נכונה, ויש לדון את מדרשי האגדה כמדרשי ההלכה, כפיתוח והרחבה של התורה שבכתב בעל תוקף א-לוהי – ייתכן כי השלב הבא, המתבקש, הינו להעמיד פרשנויות מסוימות כנורמטיביות, בדומה למצב בתחום ההלכתי.

כך, ניתן לדבר על דעה מגובשת ומחייבת במסורה אודות אופיין של דמויות מקראיות, מעשי האבות או יחסי המקום לישראל. כפי שישנה 'הלכה למעשה', כך תהיה 'אגדה למעשה'. ואולי "אגדה ופרשה" יזכה לעמוד בבסיסה.

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
6 תגובות - 6 דיונים מיין לפי
1
למה אתה לא קורא לו הרב?
אורן | 08-07-2012 12:38
אני רואה אחד כמוך שחושב שהוא נאור, וכל האוויר יוצא לי מהריאות.
2
והקריאה ללא חז"ל היא לא פרשנות אנושית?
מאמר תמוה | 08-07-2012 13:52
3
כותב המאמר קורא לפירושי חז"ל "פרשנות אנושית"?!
ח | 08-07-2012 15:52
הכותב קצת התבלבל, לא? אחד מהיסודות הבסיסיים היהדות הוא "אמונת חכמים" ודברי הגמרא והמדרשים המוחזקים, הם "דברי אלוקים חיים". מי שאומר שפירוש חז"ל שהכוונה בדין "עין תחת עין" היא לתשלומי ממון הוא פירוש אנושי ולא בהכרח כוונתו של הקב"ה, הריהו כופר בתורה. כמו שפסק הרמב"ם: "שלשה הן הכופרים בתורה...וכן הכופר בפרושה והוא תורה שבעל פה, והמכחיש מגידיה כגון צדוק ובייתוס" (הלכות תשובה פרק ג). הכותב הוא בגדר מכחיש מגידיה של התורה שבעל פה!
4
שטויות והבלים
תמיהה גדולה | 08-07-2012 16:54
האם כל בחור צעיר שיודע לנסח יפה את הגיגיו חסרי הטעם ראוי לקבל במה שכזו? לעורכי האתר פתרונים.
5
סרוגים שוב כשלתם...
ישראל | 08-07-2012 20:28
הכותב הצעיר פוער את פיו בחוצפה על מדרשי חז"ל בצורה כפרנית עלוב מצידכם לתת לו במה
6
הדיון הזה מאד מעניין מבחינה פסיכולוגית
ויניקוט | 09-07-2012 19:04
הנטיה שלכם, חבריי המגיבים, להתבטאויות חריפות, בוטות וכעוסות, מעלות חשד לפאניקה של ממש. זה מעלה שאלות מעניינות בנוגע לביטחון הפנימי שלכם בצדקת דרככם, ומדוע אתם כל כך מתערערים מטענות המחבר. געוולד!