לזכר זה שלא משך בעטו ולא כתב לאהובה מכתב וגם לא שיר שחזה את מות ושהולחן על ידי סמ"ר ו'.

לזכר ההוא שלא היה חתיך ולא החליף חברות כמו גרביים בצופים, מעולם לא הדריך וביננו, לא ילד טוב ירושלים.

 

לזכר הבן שלא היה שובב ולא שאף לעזור לכל בעל יגון, ללכת בשבילי הארץ לא אהב ולא למד לנגן על טרומבון.

לזכר אותו אחד שאינו הצטיין, שלא נתבקש לצאת לקצונה. לא מוערץ שאת הנשמה נותן, שלא חלם למות למען המדינה.

לזכר הבן של אדם פשוט, שאינו נצר לשושלת חשובה, שהגיע ליחידה קצת בטעות ולא בשל ציפיית הסביבה.

 

לזכר החייל שמת בלי "סיפור", שאת גורל הקרב לא הכריע, שבעיתון לא נכתב עליו טור ולאזכרתו לא הרבה קהל מגיע

לזכר מי שלא היה עתיד להיות מנכ"ל וגם לא כדורסלן מעופף, שבמותו לא התפספס רמטכ"ל, שאת כל אויבינו יכופף.

 

ראויים כולכם לצפירת דומייה, להורדת הדגל במנגינה מיוסרת, להזלת דמעה, לבכי והמייה, ללפיד אש מבוערת.

בזו השעה קניתם עולמכם, בה למרום עלתה נשמה, צמוד לכיסא הכבוד, מקומכם, בזכותכם אנו חיים כאן על האדמה.

 

חיים כהן, תושב אופקים, רכז פרוייקטים ומטה, אשכול נגב מערבי.