אח שלי נהרג: דרכו של הרב אטינגר הי"ד • צפו בכתבה

ביום ראשון, כמו בכל יום יצא הרב אחיעד אטינגר, מביתו ביישוב עלי שבבנימין, דרך אריאל ולעיר תל אביב שם שוכנת הישיבה שהקים בדרום העיר. את הדרך הפעם הוא לא הצליח להשלים.

עוד חודשיים ושבוע לרגע הנורא. האח, ליאור אטינגר שמתגורר במבוא חורון עדיין לא משלים עם האובדן. התחושות מתחזקות, הכאב וההיעדר זועקים מכל פינה: "תמר גיסתי התקשרה אלי, בדקתי מה עם ההורים שלי, הם לא ידעו שהיה פיגוע אז עדכנתי אותם, תוך כדי נסיעה קיבלתי טלפון שני מתמר שאחיה נפגע. היו שני פצועים, ולא ידענו מי הוא מהפצועים, במיון הבנו שהמצב ממש קשה". בבית החולים בלינסון נלחמו במשך כמעט 24 שעות הרופאים על חייו של מי שנפצע באורח אנוש בפיגוע הרצחני. האחים, ההורים והילדים מבינים שצריך להיפרד ממי שהיה אבא, אח וילד.

ליאור ממשיך לתאר: "אנחנו היינו בפנים וקבלנו עדכון בצורה הכי ברורה שהמצב לא פשוט, מקווים מתפללים ובעיקר מבינים שצריך להיפרד, אמא שלי לא נכנסה, אבא שלי ישב לידו המון. לכל אחד מהילדים היה את הפאן האישי שלו. עד הרגע האחרון ב- 9 בבוקר שזהו".

הירי במחבל מחזק אותנו

בגיל 47 נפטר מפצעיו הרב אחיעד אטינגר כשהוא מותיר אחריו אשה, 12 ילדים, ומאז נולד עוד נכד אחד. במהלך הפיגוע הוא גילה תעוזה, תעצומות נפש ואומץ לאחר שחזר אחורה מהדרך בה נסע כדי לירות ולהרוג את המחבל, דבר שהביא לבסוף למותו. המשפחה מקבלת חיזוק מהמעשה ומבקשת להדגיש את האומץ בדרך בה סיים את חייו: זה נותן הרבה משמעות, מחזק, שזה לא סתם. קשה להגדיר את זה במילים זה מחזק אותנו לגמרי", האו מוסיף על מעשה הגבורה.

לא מחפשים נקמה

ליאור איש צנוע ונעים, כך גם משפחתו השקטה של הרב אחיעד, עם זאת בכל הקשור לתגובת המדינה, הם מעבירים ביקורת חריפה על הרס בית המחבל וחוסר ההתרעה: "באותו יום שראינו את הסמי הרס יצאנו במחאה, נסינו להשפיע על דעת קהל. המדינה צריכה להיות יותר החלטית במאבק בטרור. אני לאפילו לא יודע איך קוראים לאותו ייצור שרצח את אח שלי, זה לא מעיין אותי בכלל. מתעסקים במה שנשאר, לא מחפשים נקמה".

המוות טרי, הזיכרונות עוד צרובים היטב במה שהיה צבעוני ועשיר וכל כך חי רק לפני שבעה שבועות. "מרגיש אותו נוכח, מילדות הוא היה סמן ימני, מראה שמשפיע עלי הרבה וגם היום דמות דיוקנו מולי".

סוף סוף הקמנו קבוצת ווצאפ, מדברים ומשתפים יותר

השכול היכה בפעם השנייה אצל משפחת אטינגר כשהגיס נהרג גם הוא והפעם, זה קשה יותר: "נוגע יותר לאחותי, ובעיקר להורים שלי שעבורם יש להם 17 יתומים נכדים, זה מאד קשה. משתדלים להסתכל על חצי הכוס המלאה שהיא 17 נכדים, יתומים אבל נכדים. אח שלי הביא משפחה לעולם, משפחה טובה ויפה".

כשאנחנו מדברים על החגים, השבתות, ליאור נושם נשימה עמוקה, המשפחתיות, השמחה והאור של הרב אחיעד חסרים מתמיד: "יש פיל בחדר, אבל יש אווירה טובה. חג הפסח היה משפחתי. ליל הסדר נהם היו בעלי, חג שני ההורים שלי היו אצלי ונפגשנו בחול המועד וסוף סוף הקמנו קבוצה משפחתית בווצאפ, מדברים ומשתפים יותר".

מצד אחד משפחת השכול שלצערנו הולכת וגדלה, מצד שני משפחת אטינגר ששומרת על כוח החיים. "מי ייתן ולא יותר… מי ייתן ולא יותר": "אנחנו מצפים שהשיבה תגדל, נותן לנו הרבה נשימה ורוח, המפעל שהזיעה בעבורו, ואם זה יצליח וזה יצליח – זה ייתן נחמה גדולה ונזכה לעוד נכדים ונינים".