העוז והענווה. הרב אחיעד אטינגר הי"ד. זכיתי להכיר את הרב אטינגר מקרוב במסגרת קרן אחד לאחד. בכל פגישה עימו הייתי מתפעל מהשילוב הנדיר של העז והענווה.
הענווה הייתה טבועה באישיותו. כפי שכותבים חז"ל בסנהדרין פ"ח ע"ב: "שלחו מתם (שלחו מארץ ישראל) איזהו בן העולם הבא? ענוותן ושפל ברך שייף עייל שייף נפיק וגריס באורייתא תדירא ולא מחזיק טיבותא לנפשיה". כל מי שהכיר מעט את הרב אחיעד הי"ד יודע עד כמה דברי הגמרא הללו מתארים היטב את אישיותו. תלמיד חכם עצום. הוגה וחי תורה! בלי להחזיק מעצמו!
אבל ראיתי גם את העוז. כולנו שמענו איך ניסה ללחום במרצח בן העוולה. לא רבים מכירים את העז והאמונה ותעצומות הנפש שהיו לו להקים מאשפות מקום תורה תוסס בלב דרום תל אביב.
ועוד פחות יודעים איזה עוז היה לו לדאוג לאברכים שלו להלחם עבור כל אחד כמו אב רחום. להסביר ולהבין את הקשיים שלהם לבסס מקום תורה דווקא בתל אביב. וכעת העז והענווה הללו נמצאים אצל חי העולמים. סעו המה למנוחות ועזבו אותנו לאנחות
הרב אחיעד היקר, ה' יקום דמך ובעזרת ה' נמשיך את מפעלך וביסוס עולם התורה.
הכותב: הרב יצחק נריה, מייסד וראש קרן "אחד לאחד"
מה דעתך בנושא?
0 תגובות
0 דיונים