יום השואה השנה שונה אצלי מכל ימי השואה האחרים. הרבי מקאליב שנפטר השבוע היה  האדמו"ר של משפחתה של אימי והיא תמיד סיפרה לנו עליו ושרה לנו את השיר שלו "סולו קוקוש" שהוא שיר כיסופים וגעגוע לארץ ישראל ולבית המקדש

אתמול ליווינו למנוחות את דודה שלי מירי, אחות אימי. זה לא מקרה שהיא נפטרה בשבוע שבו חל יום השואה. מבחינתי בזה הסתיים פרק חשוב בתולדות המשפחה שלנו.

יהודי העיר ג'ור

בכ"ו סיון 1944 בעיצומו של יום השבת נלקחו בני משפחת ויש לאושויץ יחד עם כל יהודי העיר ג'ויר שבהונגריה. המשפחה מנתה זוג הורים ושבעה ילדים. מירי, האחות הבכורה היתה בת 18, אמא בת 17 והן היחידות שהצליחו בניסי ניסים להנצל מהתופת. כל שאר בני המשפחה, אבא, אמא, וחמישה ילדים קטנים נרצחו באותו יום בתאי הגזים.

אמא ואחותה מירי נשארו באושויץ 6 שבועות, עברו כמה סלקציות ע"י מנגלה ימ"ש ובנס עברו את כולן. בתשעה באב של אותה שנה הן הועברו לגרמניה למחנה לייפציג שהיה שם בית חרושת לנשק ושם העבידו אותן בפרך. לא אתאר את כל הזוועות שהן עברו…

ב-1 באפריל 1945 ערב פסח הן שוחררו ע"י האמריקאים שלא כל כך הבינו מי אלה השלדים שהם ראו. הבנות סיפרו להם פחות או יותר את התלאות שהן עברו והן נלקחו לבית חולים בשוודיה.

מבית אנטי ציוני ל-ציון

אמא ומירי נשארו כמעט לבד בעולם ולמרות שהן באו מבית חרדי ואנטי ציוני הן החליטו שבאירופה הספוגה בדם בני משפחתם הן לא רוצות להישאר ואז הן נזכרו שיש להן דוד, אח של אבא שלהן, לצי-ברוך שעלה לארץ בשנת 1940 למרות התנגדות המשפחה. הן עלו לארץ בשנת 1946 באוניה תל- חי. לצי ואשתו הצדיקה ארז'י שימשו להם כהורים חלופיים.

לצי נפטר בשנת 1992 וארז'י בשנת 2006

אמא שלי נפטרה בשבת כ"ו סיון 2016 בדיוק בתאריך שבו נרצחו בני משפחתה.

אהבה בין שתי אחיות

אמא ומירי היו מאד קשורות זו לזו. זאת הייתה אהבה שבין שתי אחיות שמי שלא ראה אותה לא יכול להבין. קשה גם לתאר את זה. זה היה משהו מיוחד במינו. הן לא דיברו על מה שהיה ולמרות הכל אני לא יודעת מאיפה היו להן תעצומות נפש להמשיך הלאה, לפתוח דף חדש, להתחתן וללדת ילדים. אמא ארבעה ומירי שלושה, לחיות חיים רגילים, להיות שמחות ופעילות, ולהמשיך הלאה בחיים.

ולמרות כל מה שאמא עברה זה לא פגע באמונה הגדולה שלה בקב"ה.

זכרם של בני המשפחה בתפילת יזכור גרם להן תמיד לצער עמוק ובכי חזק.

ארץ אל תכסי דמם!