דור הולך ונעלם: נפטרה יומיים לפני יום השואה

יומיים לפני יום השואה דודתי מירי, שעברה את אושוויץ הלכה לעולמה. היא ואימי, שנפטרה לפני כ-שלוש שנים שרדו את התופת כנערות מבין משפחה ענפה. פרידה

דור הולך ונעלם: נפטרה יומיים לפני יום השואה
  אימי ואחותה מירי. ירושלים, אוגוסט 48

יום השואה השנה שונה אצלי מכל ימי השואה האחרים. הרבי מקאליב שנפטר השבוע היה  האדמו"ר של משפחתה של אימי והיא תמיד סיפרה לנו עליו ושרה לנו את השיר שלו "סולו קוקוש" שהוא שיר כיסופים וגעגוע לארץ ישראל ולבית המקדש

אתמול ליווינו למנוחות את דודה שלי מירי, אחות אימי. זה לא מקרה שהיא נפטרה בשבוע שבו חל יום השואה. מבחינתי בזה הסתיים פרק חשוב בתולדות המשפחה שלנו.

יהודי העיר ג'ור

בכ"ו סיון 1944 בעיצומו של יום השבת נלקחו בני משפחת ויש לאושויץ יחד עם כל יהודי העיר ג'ויר שבהונגריה. המשפחה מנתה זוג הורים ושבעה ילדים. מירי, האחות הבכורה היתה בת 18, אמא בת 17 והן היחידות שהצליחו בניסי ניסים להנצל מהתופת. כל שאר בני המשפחה, אבא, אמא, וחמישה ילדים קטנים נרצחו באותו יום בתאי הגזים.

אמא ואחותה מירי נשארו באושויץ 6 שבועות, עברו כמה סלקציות ע"י מנגלה ימ"ש ובנס עברו את כולן. בתשעה באב של אותה שנה הן הועברו לגרמניה למחנה לייפציג שהיה שם בית חרושת לנשק ושם העבידו אותן בפרך. לא אתאר את כל הזוועות שהן עברו…

ב-1 באפריל 1945 ערב פסח הן שוחררו ע"י האמריקאים שלא כל כך הבינו מי אלה השלדים שהם ראו. הבנות סיפרו להם פחות או יותר את התלאות שהן עברו והן נלקחו לבית חולים בשוודיה.

מבית אנטי ציוני ל-ציון

אמא ומירי נשארו כמעט לבד בעולם ולמרות שהן באו מבית חרדי ואנטי ציוני הן החליטו שבאירופה הספוגה בדם בני משפחתם הן לא רוצות להישאר ואז הן נזכרו שיש להן דוד, אח של אבא שלהן, לצי-ברוך שעלה לארץ בשנת 1940 למרות התנגדות המשפחה. הן עלו לארץ בשנת 1946 באוניה תל- חי. לצי ואשתו הצדיקה ארז'י שימשו להם כהורים חלופיים.

לצי נפטר בשנת 1992 וארז'י בשנת 2006

אמא שלי נפטרה בשבת כ"ו סיון 2016 בדיוק בתאריך שבו נרצחו בני משפחתה.

אהבה בין שתי אחיות

אמא ומירי היו מאד קשורות זו לזו. זאת הייתה אהבה שבין שתי אחיות שמי שלא ראה אותה לא יכול להבין. קשה גם לתאר את זה. זה היה משהו מיוחד במינו. הן לא דיברו על מה שהיה ולמרות הכל אני לא יודעת מאיפה היו להן תעצומות נפש להמשיך הלאה, לפתוח דף חדש, להתחתן וללדת ילדים. אמא ארבעה ומירי שלושה, לחיות חיים רגילים, להיות שמחות ופעילות, ולהמשיך הלאה בחיים.

ולמרות כל מה שאמא עברה זה לא פגע באמונה הגדולה שלה בקב"ה.

זכרם של בני המשפחה בתפילת יזכור גרם להן תמיד לצער עמוק ובכי חזק.

ארץ אל תכסי דמם!

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
6 תגובות - 5 דיונים מיין לפי
1
יהי זכרן ברוך!!!!
ימית | 02-05-2019 20:07
חיים עצובים היו להן.
2
איזה עצוב
אני | 04-05-2019 15:16
נשגב מבינתי איך אחרי השואה מנערים את האפר .מקימים משפחה ועוד דור קם לתפארת . בגן עדן תהא נשמתן. וכל הגרמנים הנאצים ימח שמכם וזיכרכם מפלצות .
3
אני מניח שהכוונה היא שהן שוחררו באפריל 1945
צבי | 05-05-2019 0:58
ולא ב 1944 כפי שצויין בטעות.
1945
חני יזרעאלי | 05-05-2019 10:33
צבי, תודה על ההערה. טעות שלי וזה כבר תוקן
4
סיפור מאוד מחזק, תודה לכם
גבריאל כהן | 05-05-2019 8:13
יהי זכרם ברוך.
5
תגובה לימית
חני יזרעאלי | 05-05-2019 10:38
דווקא היו להן חיים שמחים. אמנם כמו כל ניצולי השואה הן עברו טראומה קשה מאד שאנחנו לא יכולים בכלל להבין אותה, אבל היו להן בעלים אוהבים ותומכים ומשפחה חמה ואוהבת והמון חברות והן חיו חיים מאושרים בסהכ ומלאי תוכן למרות הכל.