האם יש תשובה לשאלה למה הייתה שואה?

לא. זה דבר כל כך נורא שאין לנו הווא אמינא. זה סוד ד'. רק נביאים יודעים, אם ד' אמר להם.  איננו יודעים.

האם  ד' עשה את השואה או הגרמנים הארורים?

ד' דרך הגרמנים ימח שמם. מגלגלים חובה על ידי חייב. כמו שהרמב"ם כותב בהלכות תשובה שעבדות מצרים הייתה גזירת אלהים, אך כל מצרי שהציק לנו, עשה זאת מבחירתו החופשית.

יש טוענים שהשואה היא עונש על ההתבוללות בגרמניה?

כאמור, איננו יודעים סוד ד'. גם אין פרופורציה. וגם הרבה צדיקים נספו.

ויש טוענים שזה עונש על הציונות?

הציונות היא מצווה. והיא גם מצילה מהתבוללות. גם הרבה אנטי ציונים נספו.

ויש טוענים להיפך, שהיא עונש על כך שלא עלינו לארץ.

שוב, איננו יודעים סוד ד'. וגם כאן אין פרופורציה. גם הרבה ציונים נספו.

ובכל זאת האם השואה לא הביאה לקום מדינת ישראל?

זו הגדרה אחרת, ולא עונש. לגופו של עניין, נכון שלשואה יש חלק בהקמת המדינה, מצדדים שונים, אך ודאי אינה הסיבה העיקרית.

יש מאשימים את הרבנים שלא עודדו את היהודים לעלות לארץ ולא צפו מראש את השואה.

אסור לדבר כך על תלמידי חכמים. ואי אפשר היה לצפות מראש.

כיצד אפשר להבין את הרשעות הנוראה של הגרמנים?

לאדם יש נפש אלוהית אבל יש גם נפש בהמית פראית חייתית. ובכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו.

אבל למה דווקא כלפי עם ישראל?

הסיבה היא כי אנחנו מביאים אור ד' בעולם, כמו שכותב הרמב"ם באגרת תימן, המהר"ל בגבורות ד' ומרן הרב קוק באורות. כמובן, גם עמים אחרים סבלו מרשעות אך לא באותה מידה. רחוק מאוד.

אין לדמות אנטישמיות לגזענות?

לא. זה עולם אחר. כמובן, גם גזענות היא דבר נורא. כגון מה שהאמריקאים עשו לאינדיאנים ולכושים. ועוד רבים בעולם סובלים מגזענות.

האם אנו לא גזענים? הרי אנו טוענים שאנו עם נבחר

ודאי. אשר בחר בנו מכל העמים. ומתוך כך ונתן לנו את תורתו, ולא חלילה – אשר נתן לנו רשעות כלפי אחרים. אנו אוהבים את כל המין האנושי.

ומחיית עמלק?

שלוש תשובות. א. עמלק אינו שיה תמימה. הוא תקף אותנו בלי סיבה, לא כמו היהודים שהיו אזרחים נאמנים למדינות שם גרו.  ב. הרמב"ם מסביר במורה נבוכים שעונשי התורה הן הרתעה למנוע רשעה. ג. אם עמלק רוצה שלום, אנו עושים איתו שלום.

יש טוענים שאנו גזענים כלפי ערבים.

לא נכון. אנו מתייחסים אליהם יפה מאוד, לא פחות מאשר בכל המדינות הערביות, אלא אדרבה יותר טוב. מאז תחילת הציונות, ידינו מושטת לשלום, והם שמסרבים. אנו נשמח לשלום, ולעזור להם להתרומם.

בכל זאת לפעמים יש שלטים: מוות לערבים.

רק לפעמים. זה נדיר. וזה חילול השם. יש לתקן.

נחזור לשואה הנוראה. מה תשובתנו?

פעם הייתי בכותל ופגשתי שם חזן אשכנזי שהכרתי. הסביר לי: אנו עושים עתה בר מצווה ובת מצווה, לאנשים שהיו בגיל זה במחנות השמדה: סיור במנהרות הכותל, סעודה וחזנות. ועתה ראה הסיום. ראיתי אותם יוצאים ממנהרות הכותל. חיכו להם שורה של עשרה קצינים והצדיעו להם.

אכן זו נקמתנו: צה"ל.

זאת ועוד, זו תשובתנו: אנושיות. אנושיות כלפי ניצולי שואה. יש בתוכנו עתה כמאתיים אלף ניצולי שואה, ובערך רבע מהם מתחת לקו העוני. כלומר מתלבטים בין מזון, חימום או תרופות. זה דבר שצריך תיקון. תיקון מיידי. ואהבת לרעך כמוך.