יועז הנדל: "הציונות הדתית במשבר"

היא מחייבת אותי לשכנע את אלה שלא הצביעו בעדנו שאפשר לסמוך עלינו, והיא גם מחייבת אותי לייצג את מי שבחר בנו וגם את מי שלא.

להודות לבנט ושקד ולהמשיך הלאה

זו ההזדמנות להודות לחבריי נפתלי בנט ואיילת שקד על תרומתם למדינה, להכיר בהישגיהם כמו גם בשגיאותיהם ולהמשיך הלאה.

הציונות הדתית במשבר. כדאי להסתכל במראה ולהתמודד. זה לא רק העלמות מפלגה שייצגה במשך שש שנים חלק גדול מהציבור הזה אלא זו גם העלמות ההגדרה העצמית וערכים מסוימים.

בקואליציה הקרובה יהיה ייצוג של 22 מנדטים לציבור החרדי ולציבור החרד"לי, אלה שנלחמים תדיר מלחמת חורמה בגיוס בנות דתיות, בתחרות בשוק הכשרות, בנישואין ובגיור נוסח צוהר.

לדתיים ליברלים לא יהיה פתחון פה

מנגד, לדתיים ליברלים לא יהיה פתחון פה, לתומכי המתינות, מערכת המשפט, למתנגדי כהנא, לפמיניסטיות דתיות וחשוב מכך למי שעמדותיו המדיניות ניציות אבל הוא רווי ביקורת על התנהלותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. המלך יכול להיות עירום, ואין מי שיעז להתריס.

מי שמכיר את השקפתי המדינית יודע שאני מאמין בניהול סיכונים שמרני. שלום הוא שאיפה ברוכה אבל קשה לראות הסכם ממשי באופק ולא משנה ממה מורכבת תוכנית טראמפ. לדעתי, זהו ההבדל המובהק היחיד בין ימין לשמאל – ניהול סיכונים. זה בעיני גם הסיבה לכך שרוב הציבור הישראלי מחזיק בעמדות ניציות.

רשימת כחול-לבן נבנתה ברוח הפרגמטיות וכך גם נכתב מצעה שהייתי שותף ביצירתו: אינטרסים ביטחוניים התיישבותיים משותפים לצד הבנה שהמחלוקת על הצד המדיני-תיאורטי לא חשובה, אלא החברה הישראלית, המאבק בשבטיות, הממלכתיות וטוהר המידות של המנהיגות.

לכאורה, אלה בדיוק הערכים שעל ברכיהם מתחנך צעיר בציונות הדתית, אך במערכת הבחירות האחרונות נדמה שהציונות הדתית – למעט הפעילים והמצביעים שלנו – עסקה בדבר אחד – התמיכה בנתניהו. ואם נתניהו הוא האידאולוגיה, אז למה בעצם לא להצביע לנתניהו?

כך זכה נתניהו ב-35 מנדטים (שאחד מהם עבר לאיחוד הימין), כמספר המנדטים של כחול לבן. נתניהו ירכיב ממשלה כי אסף מספיק מפלגות שנותנות בו אמון פומבי אבל גם נותנות את הטון ביחסי דת ומדינה, ביחסי שררה ומוסדות המדינה, ביחס ערכי למנהיגות, שחיתות, נהנתנות ועוד.

זו תוצאה שמחייבת חשבון נפש.

מערכת הבחירות האחרונה הייתה מכוערת במיוחד. לא הקמפיין השלילי שהדביק את הכינוי 'שמאלני' לכל מי שתומך ברשויות החוק והמשפט, הפריע לי. גם לא השקרים על תכנון סודי אצלנו לפינוי ישובים.

מה שטרד את מנוחתי הייתה התמיהה על שיתוף פעולה בין אנשי הימין מתל"ם לאנשים המצוינים בכחול לבן שביקשו להחליף שלטון בדרך דמוקרטית. מאז שאני זוכר את עצמי חונכתי והתגאיתי ביכולת של הציונות הדתית להיות גשר בחברה הישראלית. לא לשרוף גשרים.

בצבא חשנו באחריות למימוש החיים המשותפים. כור ההיתוך שם היה מורכב מאנשי שמאל וימין ציונים, ישראלים גאים שהיו מוכנים להקריב את חייהם למען המולדת. באופן דומה מתנהלים בוגרי הציונות הדתית באוניברסיטה, בעבודה ולפעמים גם, רחמנא ליצלן, בחיי נישואים ומשפחה.

מה הפסול בכך? הוויכוח הפוליטי על איך ייראה שלום, שלכאורה חוצץ בינינו, הוא הרי הדיון הכי פחות חשוב פה, בגדר דיון על המשיח. תירוץ .

להלן הצעתי: הסירו את מסך העשן מאחורי "ימין חזק" שבמבחן ההיסטוריה עשה בסוף כמעשה השמאל.

רשימה עם חמישה נציגים לציונות הדתית

הקשיבו לנו עם לב פתוח ונפש חפצה. אל תזלזלו במיליון ומאתיים אלף ישראלים טובים שיצאו להצביע כחול לבן ובמיליונים שעומדים מאחוריהם בבית. הם אחים שלכם, ישראלים שתורמים למדינה, משלמים מסים, אוהביה ודואגיה. הם הצביעו לרשימה שבצמרת שלה נמצאים אנשים שהקדישו את חייהם למדינה.

רשימה שבה יש בין השאר חמישה נציגים לציונות הדתית, רשימה שבה בולטת מפלגת תל"ם עם חמישה נציגי הימין הממלכתי. הם הצביעו כי הם הבינו שצו השעה זו החברה הישראלית; שבלי מוסדות מדינה אין מדינה; כי בעיניהם מדינת ישראל חשובה לא פחות מארץ ישראל.

המצב המשברי הנוכחי הוא כשלעצמו מהווה קריאת השכמה לציונות הדתית, תזכורת לכך שהתפקיד ההיסטורי של התנועה החשובה הזאת נשגב הרבה יותר מהענקת קו הגנה לראש ממשלה כזה או אחר. אנחנו שם, בדבקות ובאמונה, להזכיר לכם.