הרב יעקב אריאל נגד רבני הפייסבוק: "פורצי גדר"

רבה לשעבר של העיר רמת גן, הרב יעקב אריאל, מותח בקורת על תופעת הרבנים הצעירים והבלתי מנוסים שפוסקים הלכה על דעת עצמם במאמרים בפייסבוק ומזהיר מכך שמדובר בפריצת גדר שמבלבלת את הציבור.

במאמר שפרסם בשבת האחרונה בעלון 'עולם קטן' כתב הרב אריאל: "בלי להיכנס לתוכנם של פסקי ההלכה המתפרסמים חדשים לבקרים, ובין היתר גם בעיתון חשוב זה, מן הראוי לעמוד על העקרונות של שיטת הפסיקה. ההלכה היא יישום מעשי של עקרונות התורה שבעל פה,הנמסרת מדור לדור מרב לתלמיד. יש רצף של פסיקה המשתלשל מסיני עד היום ועד לעתיד לבוא. ה'סמיכה' המקובלת בעולם הרבנות משמעותה העברת המסר מרב לתלמיד. עיקרה הוא: תלמיד המשמש את רבו בהלכה למעשה שנים רבות, רבו סומך עליו ומסמיך אותו כממשיך המורשת. אי לכך יש להבחין בין סמיכה לסמיכה. אינו דומה מי שהוסמך להוראה בהלכות בשר בחלב בלבד לדיין שהוסמך לדון גם באבן העזר ובחושן משפט; ושניהם אינם דומים לגדול בתורה הבקי בכל התורה כולה וידיו רב לו גם בהלכות ציבור".

בהמשך מתייחס הרב אריאל לתופעה בה רבנים מפרסמים פסקי הלכה בפייסבוק וכותב: "לאחרונה יש תופעה של תלמידים שלא שנו דיים, המתפרצים מפני רבותינו הגדולים ומורים הלכה לרבים על דעת עצמם. על הציבור לבדוק היטב ולהבדיל בין פסיקה מוסמכת לבין פסיקה עצמאית חסרת בסיס הלכתי מוצק. כשם שלא נפנה לפראמדיק במקום לפנות לרופא בכיר, אף ששניהם עובדי רפואה, כך אי אפשר לסמוך על כל מי שמפרסם פסקי הלכה בלי לברר על מי נסמכת אותה פסיקה".

הרב אריאל מציין כי ישנה סיטואציה חמורה יותר: "הבעיה חמורה שבעתיים בנושאים שיש להם השלכות על כלל ישראל. האחריות הכבדה מחייבת שיקול דעת רציני עם גדולים, מנוסים ואחראים יותר. וברוח ימים אלו של ערב פסח. הבן החכם שואל ומצפה לתשובה. הוא יקבל אותה מגדולים ממנו, והוא גם יישם אותה הלכה למעשה. יש בנים אחרים שאינם שואלים, אלא אומרים, הם משיבים לעצמם תשובות בלי לקבל את הסכמתם של רבותיהם. אמנם יש מקום לכל אחד לשאול, ו"שאלת חכם חצי תשובה", לברר ולהציע רעיונות, אך אין לצאת לרשות הרבים בפסיקת הלכה עצמאית. ועל הציבור להימנע מלסמוך עליה".

הרב אריאל ממשיך וכותב על אחת הסטיגמות שדבקה בציונות הדתית וכותב: "אחת העלילות שמעלילים על הציונות הדתית היא שכאילו היא 'מרדה' כביכול בגדולי ישראל. עלילה זו, המופצת ע"י עסקנים חרדים, הצליחה לחדור לתוך השוליים של הציבור הציוני- דתי עד שאפילו יש ה'מתהדרים' בכך שייחודה של הציונות הדתית הוא ב'מרד הקדוש' כביכול (בביטוי זה השתמש מייסד 'הפועל המזרחי' ש"ח לנדוי לנושא אחר לגמרי. הוא עצמו היה בן תורה מובהק וחסיד קוצק שינק מרבותיו הגדולים את אהבתו לתורה, לארץ ולעם, ושמר על רצף המורשת התורנית בישראל. המשתמשים בביטוי זה היום מנתקים אותו מהקשרו ומסלפים את משמעותו המקורית)".

"האמת היא ששורשי הרעיון הציוני- דתי נעוצים בגדולי תורה, תלמידי ר' עקיבא איגר, הרב צבי הירש קלישר והרב אליהו גוטמאכר וכן הרב אלקלעי, ואחר כך הנצי"ב מוולוז'ין וגדולים רבים אחרים. ממשיך דרכם היה הראי"ה קוק. הוא היה מקורי בכך שבגאונותו שלט בכל המקורות של התורה, שבכתב ושבעל פה, בהלכה ובאגדה, במחקר ובנסתר. הוא המשיך את הרצף של כל גדולי התורה שלפניו ולפני לפניו, שמהם ינק באופן ישיר ובאופן עקיף. גאונות אמיתית היא מעצם מהותה תופעה ייחודית, ועם זאת היא גם חלק בלתי נפרד מהרצף של מורשת התורה שבעל פה".

הרב אריאל מבהיר כי פורצי הגדר אינם פורצי דרך וכי למעשיהם עלולה להיות השלכה חמורה: "יש המכנים את פורצי הגדר כ'פורצי דרך' – כתואר כבוד כביכול. אולם פרצה זו לא מביאה לשום דרך, אלא רק לבלבול. הציבור הנבוך לא יודע באמת מיהם מורי הדרך. התוצאה עלולה להביא לאנרכיה, כל אחד עלול ליטול לעצמו סמכות להורות הלכה לעצמו ולאחרים".

בסוף המאמר מנסה הרב אריאל לקשור בין התנועה של פריצת הגדר וריבוי פוסקי ההלכה, לבין תוצאות הבחירות: "ההתפצלות של הציונות הדתית בחיים הציבוריים דומה לתופעה של הפסיקות הפרטניות. הציונות הדתית היא כ־20% מהאוכלוסייה היהודית. אולם ייצוגה בכנסת נמוך בהרבה. הרעיון הגדול של ארץ ישראל לעם ישראל על פי תורת ישראל יכול וצריך להיות חוט השדרה של החברה הישראלית. אך כל אחד ואחד מנושאיו הרבים והמגוונים, וכל קבוצה ותת- קבוצה, פורצים להם דרכים ומשעולים משלהם ופורצים בכך את הגדר המשותפת של הרעיון הגדול ומפוררים אותו. אינני יודע, אני רק שואל: האם יש קשר בין שתי התופעות? חומר למחשבה".