הרב זלמן מלמד: למה הסכמתי לוותר על המאבק הנחוש

;הקטעים  הבאים מתוך הראיון שיפורסם בעיתון 'בשבע':

"אחרי שנפלו חוקי ההסדרה עמדנו בפני שתי אפשרויות. האחת היא להתנגד ולמחות במסירות ובהקרבה כפי שלימד אותנו רבנו הרב צבי יהודה קוק, לעמוד באופן עיקש ולשמור על כל שעל בארץ ישראל, לא להרוס אלא לבנות, והאפשרות השנייה היא המהלך הזה.

מאחר והממשלה התחרטה והכירה בטעותה שלא פעלה נכון ורצתה לתקן את הטעות על ידי הרחבת הישוב בית אל והקצאת אדמות לטובת בנייה של 300 יחידות דיור, פי עשרה מהבתים שאמורים להיחרב ע"פ החלטת הבג"ץ, התלבטנו קשות מאוד עקרונית ומעשית.

עלתה השאלה העקרונית האם נכון להסכים למהלך כזה של הריסת בתים. התלבטנו מאחר שהממשלה אומרת שהיא איננה רוצה לבצע את הדבר הזה אלא נאלצת ע"י בג"ץ, והיא רוצה לבנות ולחפש פתרונות של חיזוק הישוב. התלבטנו אם במצב כזה יש עיקרון שצריך לעמוד עליו או לא. השאלה המעשית היא האם להבטחות הממשלה יש כיסוי או שאלו הבטחות בעלמא.

לאחר שנציגי הממשלה הציגו את התכנית לפרטיה, כולל הקצאת הזמן, קביעת המקום המדויק וכו', והכול באישור היועץ המשפטי לממשלה, שוכנענו שיש מקום לסמוך על ההבטחות הללו שיתקיימו, ואז עמדנו בפני החלטה אם ללכת בכל זאת בדרך ההתנגדות כדי למנוע תקדים או לבחור בדרך אחרת ולא להתנגד בכוח, למרות שאנחנו מכריזים שאין לנו כל הסכמה להריסה.

ההסכמה היא אך ורק שלא להתנגד בכוח אלא למחות בדרכים אחרות. אין גם כל חתימה שלנו על מסמך כלשהו. מדובר בתכניתה של הממשלה. לא נדרשנו לחתום על התחייבות כלשהי להסכמה".

לפני ימים אחדים הרב התבטא במינוח 'מאבק במסירות ובהקרבה' שהתפרש בדרכים שונות ויש שתוהים מה קרה לה לאותה מסירות והקרבה אל מול התכנית שהוצעה והתקבלה.

"מראש אמרנו שאנחנו בוחנים את שתי האפשרויות – גם את דרך המסירות וההקרבה וגם את דרך ההסכמה להצעות הממשלה להרחבת הישוב תוך ויתור על מאבק נחוש. ההתלבטות הייתה מאוד קשה. כל דרך אינה שלמה. גם מאבק לא היה מבטיח את מניעת ההריסה, אלא מצביע על הקושי שלנו לקבל את הדברים ועל הדבקות שלנו בארץ ישראל.

הסיכוי שימנע את ההריסה לא היה גדול. לגישה הזו יש ערך שאולי הדבר ירתיע את הממשלה מפתרונות דומים בעתיד. מאחר שהתרשמנו שהממשלה מכאן ואילך אינה מתכוונת ללכת לדרכי הריסה אלא לפתרונות אחרים – הסיבה למאבק נחוש קצת ירדה.

עם זאת חשוב לציין שלא הסכמנו למהלך מבלי לברר את תכניות הממשלה לגבי עמונה, גבעת אסף ומקומות אחרים. כשהתרשמנו שאכן יש שינוי במדיניות הממשלה הבינונו שלא דרוש לבצע את המאבק בכל עוצמתו כפי שהייתה אפשרות כזו. גם הדרך השנייה שבה בחרנו אינה פתרון קל.

אפשר להתרשם שכאילו הסכמנו לכך שמבוצעים דברים בניגוד למוסר, לתורה ולצדק, אבל אנחנו לא מסכימים להריסה ונעשה עוד פעולות רבות שיביעו את ההתנגדות שלנו להריסה אבל לא בדרך הכוחנית פיזית".