אנשים נרתעים הכי הרבה מהקרובים להם. אלו שדומים אבל שונים הם הכי מעצבנים אותם. הם נראים להם חיקוי ותחפושת, לכן אין שום מצב שהם יהיו ביחד. אבל קהל הבוחרים של פייגלין ובנט הוא ככל הנראה דומה מאוד, עם מטרות דומות.

היום כששניהם נמצאים מתחת לאחוז החסימה (נכון לרגע זה) הקריאה אז של פייגלין כשעוד נראה קוריוז לא רלוונטי להתעמת עם בנט ושקד לא נראית מופרכת כפי שנראתה באותה נקודת זמן. למה רצה פייגלין לערוך דווקא איתם עימות? ולא עם תמר זנדברג, סמוטריץ', בני גנץ או נתניהו? מעבר לשיקולי פריימריז.

בנט ופייגלין הם דומים, על אף ששני הצדדים יסלדו מההשוואה (ניתן לראות זאת כששאלתי את פייגלין על כך באולפן שלנו).

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

(צילום: אריאל ליבה)

לבנט ושקד עוד טעויות רבות, כמו העיתוי של יצאה למהלך הזה רגע לפני הבחירות והקפיצה קדימה בהימור מסוכן נגד נתניהו, על זה כתבתי בהרחבה אתמול.

אבל ככל הנראה קולות רבים שחסרי היו לבנט ושקד הגיעו מפייגלין. אלו שתי מפלגות שמדברות אל אותם קהלים פחות או יותר. כנראה גם שרוב המצביעים של זהות הגיעו דווקא מאותו ציבור דתי ליברלי, שסמוטריץ' ובן גביר פחות עושים להם את זה.

נכון, פייגלין הלך רחוק מידי בשביל רבים מהם עם ההפרטה הקיצונית כולל הפרטת הצבא והחינוך, בנט נראה לצד השני כפוליטיקאי קלאסי מידי, אופורטוניסט או מדריך בני עקיבא נלהב מידי. אבל רוב הקהל שלהם הם דתיים ליברליים, דתל"שים, מסורתיים וחילונים בעלי זהות יהודית חזקה. זהות יהודית, לא דתית בעיקרה.

שניהם חושבים בגדול על ראשות הממשלה על הובלה, לא על תקציב למוסדות החינוך של המגזר או עוד כביש ועוד עז. הם חושבים רחוק וקדימה, לפעמים יותר מדי קדימה, במקרה האחרון שניפץ את שניהם על אחוז החסימה.

שניהם חשבו וחלמו על ראש ממשלה אמוני, פייגלין הגדיר את המטרה הזו קודם עוד בהקמת מנהיגות יהודית כשפסע לליכוד, בנט הצהיר זאת מתוך השדה הפוליטי כשהוא ציפה שזה יקרה לאחר נתניהו.

הם רצו לקפוץ מהמגזר הציוני דתי, עם הערכים של המגזר הזה, להרחיב אותם, להתאים אותם לקהל הרחב ולהנהיג את המדינה. לא פחות מכך.

האם האגו יוכל לזוז הצידה ונראה אותם מלבנים את המחלוקות בניהם וחוברים יחד בבחירות הבאות? האם ילמדו לקח?