למה אנחנו מפחדים כל כך מהמילה שלטון?

"האם זה אפשרי? כמה זה מעשי? תנועה פוליטית אשר סוד כוחה יהיה העממיות, לאומיות פשוטה וחיבור בסיסי למסורת…?

טוב, נגיד והצלחנו להקים תנועה שכזו, מה יהיה היקף התמיכה בה? הייתכן שנצליח לכבוש את השלטון איתה? "

המילים הללו אינם לקוחות מסיפורי אגדה, הם כנראה חלפו בראשו של מנחם בגין בזמן שהוחלט על הקמת הליכוד בשנת 1973.

המאפיין העיקרי של הליכוד הוא העממיות של בוחריו, חיבורם לערכים הבסיסיים של הציונות והסימפטיה המסוימת שהם רוחשים למסורת, לאלה ניתן לצרף את כל אותם ההמונים אשר אינם מזוהים פוליטית בצורה מובהקת והינם נמצאים תחת ההגדרה "עמך בית ישראל".

בימים האחרונים אנו עדים לתהליך אשר במידה ויצליח, יוכל לעורר מהפכה, לא פחות, במערכת הפוליטית הישראלית.

לשם כך אנו מוכרחים לשאול מספר שאלות.

האם יש סיכוי להקים את המחנה הלאומי בישראל מחדש?

האם הציונות הדתית מסוגלת לצאת מהכוך הסקטוריאלי שלה ולקחת פיקוד על עם ישראל כולו?

האם ניתן ליצור ליכוד חדש?

מה מונע מהבית הלאומי (שילוב של הבית היהודי והאיחוד הלאומי, כל הזכויות שמורות..) להתחיל להסתער על עם ישראל כולו? דתיים, חילוניים, עולים, חרדים ועוד. שהרי ניתן בהחלט לומר שיש לציונות הדתית מכנה משותף עם כל הקבוצות הנ"ל, אנחנו עושים צבא, עובדים לפרנסתנו, קשורים למסורת ישראל ולעקרונות הציוניים, ודי מחוברים לישראלי הפשוט והממוצע.

מה מונע מאיתנו לצבור כח פוליטי רב יותר, לתפוס את השלטון ולהיות הליכוד החדש?

האם זאת ההאחזות הבלתי נגמרת בסקטוריאליות הצרה?

האם זהו הפחד לצאת החוצה אל עם ישראל כולו ולומר בקול רם לאליטה התרבותית הישנה: "כן, אנחנו רוצים את השלטון ואנו ראויים אליו!"

" אתה צודק", יאמרו כעת החוששים והמבקרים בנימה צדקנית, "אך אפילו בתוך הציונות הדתית עצמה, ישנם מחלוקות ואיהבנות רבות, אז איך אם כן, יצאו החוצה אל עם ישראל, יתחברו אליו, ויתבעו את השלטון, כשאפילו בתוך המחנה פנימה ישנם אי הסכמות? "

אמת, יש צדק מסוים בטענה זאת, המחלוקות רבות.

אך עדיין, הדומה רב על השונה, המאחד גובר פי כמה על המפריד.

ובכלל, מי אמר שבמחנה פוליטי כולם אמורים לחשוב אותו הדבר ולהתנהג באותה צורה?

האם מישהו מעלה על הדעת שמיליון הליכודניקים כיום הם מקשה אחת?

מדוע מפלגה אמורה לייצג ציבור מצביעים משובטים פוליטית?

ובכלל, היהדות טוענת הפוך, במסכת כריתות (דף ו) שנינו: "כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית, שהרי חלבנה ריחה רע, ומנאה הכתוב עם סממני הקטורת".

אלו אינן אשליות, עם עבודה קשה לאורך שנים וקמפיינים ממוקדים וטובים, ניתן לפנות אל עם ישראל כולו ולמצב את הבית הלאומי כליכוד החדש, תחת אותו ליכוד ישן אשר סרח, אך הפעם לא תשנה אותה טעות, והיסוד האמוני אשר שם לנגד עיניו את מסורת ישראל ואת אלוהי ישראל לא יעדר, ואף יקח חלק חשוב ומכריע בהנהגה.

הרתיעה הראשונית מכך היא מובנת, המטרה נראית אי שם ומרוחקת מאוד (אם היא נראית בכלל).

כמזור לאותה רתיעה אחתום בדברים שאכן אמרם מנחם בגין (ולא כפי הדברים ששמתי בפיו בראשית המאמר) בשנת 1981 כששלטון הליכוד היה מבוסס וחזק:

"דרך ארוכה עברנו מאז שתלמידיו של זאב ז'בוטינסקי לא יכלו להשמיע בעפולה את דברם במערכת הבחירות הראשונה לאספה המכוננת, אלה אשר רוממות הדמוקרטיה בפיהם נהגו באלימות …ולא היתה תשובה בפינו כי אם נחמה, יום יבוא והמעטים יהיו לרבים ואיש לא יעז ולא יוכל עוד למנוע מאיתנו את הזכות לפנות אל אזרחי ישראל".

==

שי כהן הוא סטודנט למדע המדינה באוניברסיטה הפתוחה בירושלים, מראשי תנועת אור חדש לתרבות פוליטית תקינה בישראל.