הרב טאו פרסם לאחרונה עוד מאמר נגד הקנוניה העולמית המנסה לשנות את דעת הקהל בישראל לתמיכה בזכויות הלהט"ב, במשפחה החדשה וכולי וכולי, ובלשונו: "להרוס את הנוער, להרוס את התרבות, להחריב את הכול מאחורי הקלעים ולתת לזה מראה כאילו שזה מדעי וחינוכי ומודרני ומביא את הגן עדן ואת הגאולה לעולם ופותר את כל הבעיות".

בהתעלם משהשאלה האם שינויים אלו הם הרס או לא, בנקודה אחת בוודאי הרב טועה: אין שום יד נעלמה או קנוניה אוניברסלית שמנווטת לקדמת הבמה ולשיח הציבורי את הנושאים הללו ודומיהם – כמו הפמיניזם, הטבעוניות והאנטי-סוגניות, הרפורמים, נשות הכותל וגופי הכשרות החלופיים. יש כמובן גופים ואנשים שמנסים לקדם את העמדות הללו ואת תפיסות העולם הליברליות ולהפוך אותן לפופולריות יותר, אבל מה שהופך את אותן עמדות ליברליות למקובלות הוא האמת שהן משמיעות. כן, העמדות הללו מביעות את השאיפה הטבעית שמקננת בכל לב אדם באשר הוא אדם, יהודי ושאינו, לליברליות – דהיינו, חופש וחירות.

הליברליזם, מהמילה הלטינית libertas, שפירושה המילולי 'חירות', כשמו כן הוא, תנועה לקידום החופש והחירות. ולזה האדם מייחל. לא במקרה השילוש הקדוש לצרפתים הוא "חירות, שוויון, אחווה" (Liberté, Égalité, Fraternité) ולא לחינם הצירוף "חירות או מוות" (או "Libertad o muerte") פופולרי מאוד בהמנוניהן של אומות רבות. השאיפה לחירות היא שאיפה קמאית שגוברת אפילו על השאיפה לחיים.

השאיפה הזו לחופש וחירות היא מנת חלקם של כולנו, החל בילד הקטן בגן וכלה בקשיש בבית האבות. נוכחתי בזה השבוע כשביקרתי בבית הספר של בני, בהכתרה שהוא וחברי כיתתו קיימו לכלל תלמידי בית הספר. אחרי ההצגה, הקריאו רבני הפורים הנבחרים את התקנון המיוחד לימי הפורים ובו כללים כאלו ואחרים. את התרועות הרמות ביותר השמיעו הזאטוטים כשנשמעו המילים "שיעור חופשי". "תרשום, תרשום" הפציר דרדק אחד בחברו, כשהודיעו שיש "עוד עשר דקות הפסקה" בין כל שיעור לשיעור. את החופש צריך לתפוס מהר לפני שיברח, לחקוק אותו במחברת עם עיפרון אם אתה תלמיד כיתה א', או לכתוב אותו בחוקה שלך, אם אתה אומה, כי חופש וחירות הם דבר שבני האדם רוצים יותר מכל מחד, ומאידך, הם גם אחד המשאבים הנדירים ביותר בטבע.

על הטיקט הזה בדיוק, אגב, משחק פייגלין, וזה גם הקלף המנצח שלו. בתמונת הקאבר שלו בפייסבוק, פייגלין מצולם כשגבו לקיר שעליו מרוססות שתי מילים וסימן מתמטי אחד: "יהדות = חירות". זו הסחורה שהוא מוכר – ושלא במפתיע, זה גם מה שאנשים קונים בהמון. משם גם נובע המאבק שלו ללגליזציה של הקנאביס תחת הסיסמה "ישוחרר הצמח" ולא כפי שאנשים רבים טועים לחשוב, מאיזו קלות-דעת היפית סטייל שנות ה-60'. תן לאדם להחליט מה טוב לו, אומרים החירותניקים, תן לו לבחור אם הוא רוצה ליהנות מסמים קלים או לא. אל תתערב בחייו כל עוד אין צורך.

עליית זהות בסקרים והכניסה הצפויה שלהם לכנסת ישראל מסמנות את הצלחת האידיאולוגיה של החירות ואת כישלונה של האידאולוגיה של הרב טאו, ושם גם נמצא האתגר של ימינו. האם אנחנו יכולים להביא את היהדות ואת החירות לדור בכפיפה אחת? האם אפשר לרבע את המעגל ולהפוך גם את הדת לליברלית? פייגלין לפחות מנסה.

גילוי נאות: כותב שורות אלו לא יצביע לזהות.

=======

אליהו גליל הוא רכז יחד – זהות יהודית במרכז קהילתי מעלה יוסף