באה לעזרת חברה: הדוגמנית שלומית מלכה, החליטה להקדיש פוסט ארוך במיוחד לסערה הציבורית שנוצרה בעקבות דבריה של חברתה רותם סלע, על קואליציה עם המפלגות הערביות.

דבריה של סלע הצליחו לעורר תגובות רבות, ביניהם אפילו תגובה רשמית מראש הממשלה נתניהו, שהגיב נגד טענותיה של סלע.

"דיון פילוסופי מרתק עלה כאן בימים האחרונים, וחשוב לי להדגיש שהוא פילוסופי ולא פוליטי" כתבה מלכה היום לאחר התגלגלות דבריה של סלע " זה דיון שעוסק במוסר ובטבע האדם. כל ניסיון להפוך אותו לפוליטי או לכלי משחק בידי קבוצה כזאת או אחרת חוטא למטרה. ומכאן עולה אולי הדבר שהכי מעניין אותי מהתבוננות מהצד בתגובות שלכם וזה הדחף שלנו לשים דברים בקופסאות."

גל גדות לצד סלע (צילום: מתוך אינסטגרם)

מלכה המשיכה את הפוסט והסבירה: "הרצון הזה לחלק את העולם לשחור ולבן, טובים ורעים, דתיים וחילונים, ימנים ושמאלנים, נשים וגברים. כאילו כל דבר שאנחנו פוגשים במציאות חייב להיכנס לאחת מהקופסאות האלה.

אם אני חילונית האם זה אומר שלא קיימת בי אמונה? אם אני אישה אז אין בי תכונות גבריות? יש מישהו אחד שקורא את זה ומרגיש שהוא יכול ליפול באופן מלא לאחת מהקטגוריות האלה בלי הסתיגויות? סביר להניח שלא. כי האמת היא, שהמציאות לא ממש מתקפלת לתוך ההגדרות החד גוניות שלנו. ובטח שלא בני אדם."

"במה מותר האדם מן הבהמה?"

בפוסט מלכה החליטה להתעמק בשאלת מהות האדם וכתבה:  "עוד שאלה מעניינת שעולה מהדיון הזה: מה זה בכלל אומר להיות בן אדם? או, במה מותר האדם מן הבהמה?

האם זו לא זכות הבחירה שלנו להתעלות מעל היצרים שלנו ולנהל דיון מוסרי לפני שאנחנו מגיבים? אם אני רק מגיבה למה שקורה בחוץ, אז מי שולט במחשבות שלי, ברגשות שלי, במעשים שלי?
איזו זכות בחירה יש לי בעצם, אם כל דבר חיצוני מפעיל אותי ומוציא אותי מאיזון? אם פוסט שאני קוראת ברשת מציף אותי בכעס וגורם לי להתנהג באלימות, איך אני מגיבה במערכות יחסים בחיים שלי?

הרי אי אפשר באמת להפריד בין השניים. המיקרו שווה למקרו. התופעה שאנחנו רואים בגדול היא התופעה שקיימת בקטן. האופן בו כל אחד מאיתנו בוחר להתנהל בחיי היום יום שלו קובע את האופן בו מתנהלת החברה שלנו."

 

View this post on Instagram

 

A post shared by Shlomit Malka Levi (@shlomitmalka) on


את הפוסט סיכמה מלכה, בנקודה למחשבה: "אולי פשוט נתחיל לשים לב לאופן שבו אנחנו מתנהגים ונתחיל לשאול את עצמנו – האם אנחנו אחראיים למעשינו? האם אנחנו באמת מקיימים את זכות הבחירה שלנו?
וכשאנחנו רוצים להציג טענה אולי כדאי שנשים לב על מה אנחנו מבססים את ההנחות שלנו, וכמה מהן באמת שלנו, ולא של ההורים שלנו, או חברים שלנו, או העיר בה גדלנו.

ככל שכל אחד מאיתנו מנסה לדבר בשם דת, או מפלגה, או קבוצה, אנחנו הולכים ומתרחקים מלקיחת אחריות אישית, והולכת וגדלה הסבירות שהאמונות שאנחנו מחזיקים בהן ומגנים עליהן בכלל לא שלנו.

עצם העובדה שאנחנו לא מסוגלים לנהל דיון אובייקטיבי ולא אמוציונלי בנושאים שקשורים במוסר צריכה להדליק לנו נורה אדומה.
כמו שאתם מבינים אין לי תשובות וגם לא דעות נחרצות. יש לי בעיקר שאלות, ואני משתפת כדי לעודד אתכם להתחכך בשאלה שאולי הכי חשובה בעיני: איזה מין בן אדם אני רוצה להיות?" סיכמה מלכה.