הרב עופרן: צו השעה- פיצול ופירוד של הציונות הדתית

הרב אילעאי עופרן, רב קיבוץ 'קבוצת יבנה' וראש מכינת 'רוח השדה', מתייחס לחיבור בין הבית היהודי והאיחוד הלאומי לעוצמה יהודית, ואומר כי אם החיבור נעשה מחשש שהציונות הדתית לא תשרוד מבחינה פוליטית, אז כעת החשש הוא שהיא לא תשרוד בכלל.

בעמוד הפייסבוק שלו התייחב הרב עופרן לסיפור על הרב נריה וכתב: "מספרים על הרב נריה, שהיה מצטער על נער שמפסיק לחבוש כיפה יותר מעל נער שהפסיק להניח תפילין, למרות שההגיון ההלכתי אומר שלכאורה צריך היה להיות הפוך – תפילין היא מצווה מדאורייתא בעוד כיפה היא בסך הכל מנהג, שלא לומר אופנה מקובלת. ההסבר לכך, כותב הרב שג"ר, הוא העובדה שכיפה, בניגוד לתפילין, היא סממן שייכות חברתי מובהק. עבור נער מתבגר, שייכות חברתית עשויה להיות משמעותית יותר ממעשים או ערכים, נעלים חשובים ככל שיהיו. ולכן, את מעשהו של הנער, שוקל מחנך דגול כמו הרב נריה, במשקפי החוויה הפסיכולוגית של החניך ולא במשקפי העמדה האידיאולוגית של המחנך".

הרב עופרן ציין כי "תחושת שייכות היא רכיב משמעותי ביותר בגיבוש הזהות של אדם, ועבור בני נוער היא כנראה משמעותית שבעתיים. "מי הקבוצה שלי?" היא שאלה מכרעת בדרך לבירור "מי אני?" ולפעמים בכוחה של נאמנות לקבוצת השייכות להניע מעשים ופעולות, יותר מכל מנוע אידיאולוגי טהור. הבלבול בין זהות לשייכות הוא מכשול חינוכי נפוץ. לא מעט בני נוער נותנים לשאלת השייכות לנהל את עיצוב הזהות שלהם. אני מרבה לומר לתלמידיי שאפשר להשתייך גם בלי להזדהות".

בהמשך התייחס הרב עופרן לגופם של דברים וכתב: "אני צופה בימים האחרונים, בצער גדול, בהתבססות של תומכי הכהניזם בקבוצת השייכות שלי – הציונות הדתית. מאמרי תמיכה, ראיונות עומק ושפע כרזות בחירות. נכון שמדובר בגירסה מרוככת ומסורסת של המפלצת – הודות לשלטון החוק, לשפה הדמוקרטית, לידו התקיפה של בית המשפט, לשוט הפסילה של ועדת הבחירות המרכזית, ולתרבות הישראלית באופן כללי – הכהניסטים של היום לא מעזים לומר עשירית ממה שאמר וכתב רבם, ומשמח מאד לראות אותם מפחדים ומתפתלים תחת משטרת התקינות הפוליטית".

הרב עופרן מתאר את תחושתיו בעקבות החיבור ואומר כי "גדול הכאב וגדולה הבושה". לדבריו, "העובדה שמדובר במפלגה "מגזרית", הפכה אותם לחלק מקבוצת השייכות שלי. החשש הכי גדול שלי מאז אותו איחוד מצער, אינו פוליטי אלא חינוכי. ברמה הפוליטית – אני מקווה ומתפלל שהשפעתם תהיה שולית ומאמין בכוחם של מוסדות המדינה שלנו למגר ולקעקע את השפעתם. אך ברמה החינוכית, אני חושש מאד. אני מחנך תלמידים ותלמידות בציונות הדתית, וההשתייכות לקבוצה הזו היא רכיב לא מבוטל מהשפה החינוכית שלי. אני מעריך וחושש שזיהוי של הציונות הדתית עם בית המדרש הכהניסטי, תבריח בני נוער רבים מקבוצת השייכות הזו, ולאחר זמן גם מהזהות הכרוכה בכך".

בשלב הזה קורא הרב עופרן להדגיש את הפערים הגדולים בין המפלגות ולהבליט את המחלוקת ומכנה את החיבור "תאונה סוציולוגית- פוליטית": "חשוב לשוב ולהדגיש את השוני והניגוד, את הניכור והפער. להבליט את המחלוקת העמוקה מני ים ואת הזהות המובחנת כשמן ומים. למרות שאיכשהו, שלא ברצון, בעקבות תאונה סוציולוגית-פוליטית, מצאנו את עצמנו משתייכים איתם לאותה הקבוצה".

בסוף דבריו קורא הרב עופרן לפיצול בציונות הדתית: "מבחינה פוליטית, טענו רבים לאחרונה שצו השעה הוא איחוד בציונות הדתית, ובלי זה היא עלולה פשוט לא לשרוד. יכול להיות שהם צודקים, אני איש חינוך ולא מבין הרבה בפוליטיקה. אך מבחינה חינוכית, בלי צל של ספק, צו השעה הוא פיצול ופירוד של הציונות הדתית, עמוק ככל האפשר ומהר ככל שניתן. בלי זה, היא עלולה פשוט לא לשרוד".