חורבן הבית:

יוספוס פלביוס מתאר מעל 1,100,000 הרוגים במהלך המצור. ירושלים חרוכה, אך יותר מכך, הלב היהודי הפך למאכולת אש.

היהודים הנותרים נלקחים ונמכרים בשבי , עיניהם כלות ואין להם מושיע.

3 שנים חלפו.

הסיקריקים (המורדים הקנאים) תופסים את מצדה, ומכינים לעצמם תשתית לוגיסטית למזון ונשק.

לאחר שהבינו כי מצבם אבוד, מוצאים כאלף איש ואישה את מותם באחת הפרשיות המסעירות ביותר לעם היהודי ולמחיר (המוצדק או שלא) בשביל מילה אחת. חירות.

הרקע לקיסרות אדריאנוס:

מאז זמנו של  הקיסר טיטוס, מחריב הבית, ועד מרד בר כוכבא מתמנים ארבעה קיסרים רומיים:

דומיטיינוס, נרווה, טריאנוס, ואחרון ולא חביב, אדריאנוס.

למעט  הקיסר נרווה שנחשב לשליט הומני, היו השאר קרובים יותר ל…שליחיו של השטן (בעיקר ביחסם ליהודים).

בזמן טריאנוס פורץ מרד נוסף אחרי  המרד שגרם לחורבן, הידוע בכינוי "מרד התפוצות" בו נטבחו יהודים בהמונים, עד שטריינוס "זכה" ליום חגיגי על מפלתו שיונצח במגילת תענית, ולכינוי המפוקפק בדברי רבותינו במדרש איכה "שחיק טמיא" (=שישחקו עצמותיו).

ואז…הגיע אדריאנוס.

בתחלת דרכו משדר אדריאנוס הומניזם ופתיחות כלפי נתיניו, ובמדרשים רבים  אנו מוצאים אותו בדיאלוג עם אחד מגדולי התנאים באותו הדור – רבי יהושע בן חנניה.

הדברים הגיעו עד כדי כך שאדריאנוס אף אישר לבנות מחדש את ביהמ"ק (!), והמדרש יספר לנו (ב"ר סד) שפפוס וללוליינוס, שני יהודים נכבדים בעלי מעמד, אף החלו בתכנון לוגיסטי לצורך עולי הרגלים.

הכותים נכנסים לתמונה.

בעקבות לחץ מצד הכותים (בדיוק כפי שעשו אבות אבותיהם כ-450 שנה לפני כן בהקמת בית שני!) טענו הכותים כי בניית ביהמ"ק תעורר את היהודים למרוד בשלטון, ואדריאנוס נשמע להם ומבטל את בניית ביהמ"ק ואף דואג לנפץ את אבניו (דברים רבה ג, יג).

לא חולף זמן קצר ואדריאנוס אף מחליט לבנות במקומו היכל לאליל זאוס בקרבת המקדש.

הזעם והתסכול היהודי מגיעים לרמת רתיחה:

בכל הארץ נשמעים קולות למרד, ורבי יהושע בן חנניה עושה מאמצי על כדי לשכנע את העם שלא להתחיל מרד.

בשלב זה מתחילים היהודים בהכנות למרד " הם תפסו את הישובים הטובים ביותר אשר בארץ וביצרום בחומות ובמחילות מתחת לאדמה למען יוכלו למצוא מקלט בהן בשעת הצורך…" (ההיסטוריון הרומי דיו קסיוס)

ופה נכנס בר כוכבא.

רבי עקיבא, מגדולי התנאים (אם לא הגדול שבהם בדורו) רואה את בר כוכבא ש"היה מקבל אבני בליסטרא באחד מארכובותיו וזורקן והורג מהן כמה נפשות.

ועל זה (=על גבורתו) א"ר עקיבא כך (=שהוא המשיח)…"

אף שהיו מתנגדים לדעתו של רבי עקיבא (כרבי יוחנן בן תורתא המוזכר במסכת סנהדרין), לא היה רבי יוחנן בן תורתא במדרגתו הרוחנית של רבי עקיבא (וראה באריכות בנושא בחוברת "עץ ארז למו"ר הרב אליהו זייני שליט"א בנושא), ורובם המוחלט של חכמי ישראל תמכו בדעתו (כדברי הרמב"ם בהל' מלכים).

הג'וקר של אדריאנוס:

אדריאנוס, שמרגיש שהקרקע הולכת ונשמטת מרגליו, שולח לגיונות שלמים לאחר שבר כוכבא דואג ל"העלים" חלק מהכוחות הרומיים שנלחמו מולו, מעל פני האדמה.

בעקבות כך, אדריאנוס דואג לייבא לארץ ישראל את הקלף החזק שלו :יוליוס סוורוס.

סוורוס, מצביא מבריק בבריטניה, יזם שימוש באסטרטגיה שכונתה בידי יובל פרג'ון (במאמרו "לוחמה חתרנית במרד בר כוכבא") ל"המצור המרחבי".

במקום שימוש בלוחמה רגילה כנגד לוחמת הגרילה של לוחמי בר כוכבא (שדאגו להכות בהפתעה את החיל הרומאי ולנצל את תנאי השטח והמערות לטובתם) דאג סוורוס ליצירת לחץ ומצור סביב איזורים אסטרטגיים, ולאט לאט בודד כפרים שלמים מאספקה ומים וכך השמיד את המורדים  לאט לאט.

ביתר – המעוז האחרון:

העיר ביתר נהנתה משטח טיפוגרפי קשה לטיפוס שהיווה יתרון ברור ללוחמי המרד.

גם המערות שנחפרו זה מכבר לצורך אגירת מזון ומים, והמחילות התת קרקעיות שימשו את חיילי בר כוכבא בחמקמקותם מעין הנשר של הצבא הרומאי.

מה בין מצדה ל…ביתר?

אחת מטקטיקות הלוחמה הקלאסיות ביותר (ששימשה לדוגמא בחורבן בית ראשון) היא בניית "דַייֵק" – חומה שיוצרת מצור סביב העיר. בביתר, סוורוס את לקח את הרעיון מאד ברצינות.

חומה שאורכה מעל 4000 אמה (שכפי הנראה היתה ארוכה אף מזו שנבנתה במצדה!) יחד עם מגדלי ירי וסוללות עפר, היו הדובדבן שבקצפת ב"מלחמת ההתשה" שנקט סוורוס נגד בר כוכבא וחייליו.

אדריאנוס מרים (כמעט) דגל לבן:

אחרי שלוש שנים מתישות של מצור, לאדריאנוס נמאס.

כפי הנראה, הוא לא הצליח לעקוב אחר המחילות התת קרקעיות, וגבורתו הרוחנית והפיזית של בר כוכבא ולוחמיו שנבחרו לצבאו בקפידה (במסלול שלא היה מבייש את סיירת מטכ"ל).

הירושלמי (תענית ד,ה) מספר כי כותי אחד רואה את צערו של אדריאנוס, ונחלץ לעזרתו.

הוא מעמיד פנים שדיבר עם רבי אלעזר המודעי, קרובו של בר כוכבא, כאילו רבי אלעזר אומר לו שהוא רוצה להכנע לרומאים.

בר כוכבא שומע זאת והורג את רבי אלעזר. בעקבות כך נגזרת גזירה משמים על מותו של בר כוכבא.

לאחר מותו של בר כוכבא, אדריאנוס מסתער על ביתר כמוצא שלל רב ומתעלל קשות ביהודים ומכאן (פחות או יותר) מתחילה התקופה הנוראית "דורו של שמד"- אלפי יהודים נטבחים באכזריות נוראה (ביניהם רבי יהודה בן בבא ועוד) והגזירות הרוחניות מאיימות על קיומו של העם.

כן משיח או לא משיח?

הרמב"ם, פוסק ומשתמש בדברי הירושלמי ומדרשי ארץ ישראל כמקור ליחס הרוחני וההיסטורי לבר כוכבא.

הרמב"ם משתמש בביטוי " ודימה הוא (=ר"ע) וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח, עד שנהרג בעונות…"

הביטוי "ודימה" אינו לקוח מעברית של רחוב אלנבי. רבי עקיבא לא טעה. הוא אכן דימה ובצדק שזהו המשיח. עד שבר כוכבא מת.

מסורת עתיקת יומין מוסרת לנו את אחד ממקורותיו של רבי עקיבא לקביעתו זו:

"אמרו ישראל לפני הקב"ה: רבש"ע עד מתי משועבדים אנו בידו [=של עשו]? אמר להם עד שיבא אותו היום שכתוב בו (במדבר כד) דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל, כשיצא כוכב מיעקב וישרף קשו של עשו… אותה שעה אני מופיע מלכותי ואמלוך עליכם שנאמר "ועלו מושיעים בהר ציון" וגו'…"(מדרש דברים רבה פרשה א)

בר כוכבא נהרג בעוונות-ואין הכוונה רק לעוונות שלו, אלא גם (ובעיקר!) לעוונותיהם של אנשי ביתר. כפי שמבליט מו"ר הרב אליהו זייני שליט"א, הרמב"ם היה חכם ספרדי שהשתמש בביטוי בעוונות- כרמז לעוונות הדור. אכן, בר כוכבא היה יכול להיות משיח (כפי ששמשון הגיבור היה יכול להיות משיח, ומשנהרג אמר יעקב "לישועתך קיויתי ה' [ב"ר צח]).

משיח, כפי שמדגיש הרמב"ם בהל' מלכים, אינו הודיני. תפקידו הוא לא להפוך את השמיים לסגולים, ולגרום לשמש להיות כחולה. תפקידו הוא בראש ובראשונה לשמש כמנהיג (המלך המשיח!) ולהילחם את מלחמות עם ישראל באויביו.

סוף טוב?

פרשת ביתר מסתיימת באופן טראגי ביותר. אך דווקא שם מתגלה נס מפתיע:

בט"ו באב (!) יום האיחוד הלאומי (ואין כאן רמזים פוליטיים) בין איש לאישתו ובין ישראל לאביהם שבשמים, מגיעים גם אנשי ביתר לקבורה לאחר שגופותיהם לא הסריחו (למרות הזמן הרב שניתלו בבזיון על גדרותיו של אדריאנוס), וזוהי אחת הסיבות לדעת רבותינו (ב"ב קכא:) לשמחה ביום זה.

לומר לך, שגם בתקופות החשכה הגדולות ביותר הקב"ה שולח לנו אורות מאופל.

ואפילו בעת צרה שכזאת (שממנה נמשכה תקופת "דורו של שמד" עם הריגת עשרות אלפי יהודים וחלק מהרוגי מלכות) הקב"ה לא נותן ל"אורגניזם" היהודי להגיע למצב של "סירחון".

גם בתוך החושך הגדול של חורבן בית המקדש, ומותו של המשיח, לא נסתם עוד הגולל והקב"ה שולח לנו ניצוצי אור.

אורו של בר כוכבא. אורם של לוחמי החירות לגוף, לנפש ולרוח.

ל"ג בעומר שמח.

==

צבי נגלר הינו מחנך בישיבה תיכונית ופרסומאי לשעבר, מעביר הרצאות בנושא "בר כוכבא והמרד: מסתרי ההשגחה האלהית בתקופת האופל", "הרצל: גואל או מתבולל " (כולל גילויים חדשים וקטעים נדירים) , "כח המשיכה" – על המניפולציות הקטנות (והגדולות) של עולם הפרסום ועוד.

להזמנת הרצאה ניתן להתקשר עכשיו ל054-5468936