כמו בתרגיל בחוג לתקשורת במסגרת קורס על "מות העיתונות הכתובה" קמו אזרחי ישראל לבוקר שבו בעוד כותרות עיתוני הדפוס דיווחו על פיזור הכנסת, הרי שאתרי האינטרנט בישרו על תמונת המצב האמיתית לפיה בוצע מהפך בזק לילי במסגרתו בוטלה הקדמת הבחירות והוקמה ממשלת אחדות בהשתתפות קדימה והליכוד.

בצהרי היום, עם שוך הסערה, התפננו לבחון את ההשלכות של המהלך על המפלגה "הסרוגה" בממשלה – הלא היא סיעת "הבית היהודי".

בטרם נבחן את ההשלכות הפרקטיות, נראה כי יש להתבונן על תמונת המצב הנוכחית מבחינה ערכית. אמנם, כידוע, הפוליטיקה היא "אומנות האפשר", אשר בה למילה הנאמרת, ולעיתים אף לזו הכתובה, אין ערך רב (ברוח מילותיו הידועות של יצחק שמיר לפיהן "הבטחתי, אך לא הבטחתי לקיים") ואולם, כשעסקינן במפלגה דתית נראה כי ניתן וראוי לצפות לסטנדרטים גבוהים יותר של התנהלות.

תועבת ה' שפתי שקר

דומה כי הביקורת שהטיחה יו"ר העבודה, חברת הכנסת שלי יחימוביץ', כנגד התרגיל מבית "נתניהו-מופז" לפיה:"ההקרנה הזאת של חוסר האמינות היא הרסנית ופוגעת בדמוקרטיה" הינה ביקורת מדוייקת וחדה כתער.

אמנם, יחימוביץ' מדברת מהפוזיציה, כמי שנפגעה בטווח הזמן המיידי מהתרגיל של נתניהו-מופז, ואולם, כבר לימדנו הרמב"ם כי יש "לשמוע את האמת ממי שאמרה".

ביטויים דוגמת "מדבר שקר תרחק" "תועבת ה' שפתי שקר" ו"חותמו של הקב"ה אמת" מבטאים בצורה הברורה והחדה ביותר את יחסה השלילי החד-ערכי של תורת ישראל לשקר ולעולם הערכים הפסול שהוא מייצג. ברם, לבד מנקודת המבט הערכית, אשר אף ההתבוננות הפרקטית וההיסטורית מלמדת כי הבחירה בדרך השקר אף אינה משתלמת בסופו של יום.

עשו את הצעד הערכי

אנשי הימין והמחנה הלאומי שתמכו בהתלהבות באריק שרון בימים בהם היה "גיבור ישראל" אשר הקים התנחלויות בחשכת הליל ובדרך לא דרך, תוך ביצוע "טריקים" ותרגילים שהאמת לא הייתה נר לרגלם, חוו מאוחר יותר מנחת זרועו של אותו שרון ודרכו השקרית והפתלתלה בימי הגירוש מגוש קטיף, בהם לא חדל מלנקוט בכל תרגיל אפשרי כולל המרית משאל מתפקדי הליכוד, פיטורי שרים וגירוש אלפי יהודים מביתם והכל רק תמורת אתנן משפטי בדמות סגירת התיקים הפליליים כנגדו.

נראה כי פרישה של "הבית היהודי" ממשלת נתניהו תהיה משום צעד ערכי ראוי המשדר כי מפלגה דתית איננה נותנת את ידה לתרבות של כחש, כי מפלגה המייצגת את הציבור הציוני-דתי אינה שותפה למעשי מרמה והונאה הנעשים באישון ליל, תוך הפרת התחייבויות לבוחר.

אין זה סוד כי סיעת "הבית היהודי" לא הייתה מהסיעות הבולטות והמשפיעות בממשלת נתניהו השנייה, בלשון המעטה. ייתכן כי הדבר נובע מגודלה של הסיעה, ייתכן כי מחדלות האישים של חבריה וחוסר ניסיונם הפוליטי (כאשר בהערת אגב נציין כי במקום פרופסור מעולה מהטכניון ועיתונאי מעולה מהמילה האחרונה קיבלנו שני פוליטיקאים בינוניים ומטה). כך או כך, איש אינו יכול להיזכר במהלך משמעותי אותו יזמה או הובילה הסיעה הסרוגה.

אם כך הדבר בממשלה המונה 66 חברים, קל וחומר הדבר בנוגע לממשלה מפלצתית המונה למעלה מ-75% מחברי הכנסת ה-18, בה קולה של המפלגה הסרוגה ייעלם וייאלם כליל.

מעבר לפן הערכי, נראה כי "הבית היהודי" תוכל להפיק גם דיבידנד מעשי כתוצאה מפרישתה מהממשלה. ראשית, בדומה ליחימוביץ', נראה כי ישיבה באופוזיציה לצד "האיחוד הלאומי" יכולה למצב אותה יחד עם מפלגות נוספות דוגמת "האיחוד הלאומי" וכוחות חדשים דוגמת נפתלי בנט ואנשי "ישראל שלי" כאלטרנטיבה מאוחדת לנתניהו וליברמן, הפעם מצידה הימני של המפה הפוליטית.

בנוסף, ברור כי לאחר צירוף קדימה יהא על מופז להציג לקהל היעד של מצביעי מחנה המרכז-שמאל דיבידנדים פוליטיים כגון פינוי מאחזים, משא ומתן מואץ ומופקר עם אבו-מאזן, ועוד.

כשם שנתניהו אימץ את תרבות השקר של שרון בהתנהלותו הפוליטית, נראה כי לא תהיה זו הפתעה של ממש אם הוא יעשה כן גם בנוגע להרס מפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון, כאשר "הבית היהודי" יכולה וצריכה להקדים תרופה למכה ולפרוש מממשלה שהוקמה בחטא בטרם תהא שותפה למעשיה הרעים.