הרב בני לאו הוא תלמיד חכם וידען, עתיר זכויות ומעש. כבר שנים הוא נתפס כ'סמן השמאלי' של האורתודוכסיה, ולא מהסס להביע את דעתו גם כשהיא מאוד לא מקובלת. שבעים פנים לתורה, וגם לדעות חריגות וקיצוניות יש מקום, אך הדברים שכתב ביחס ל'עוצמה יהודית' ולרב כהנא הם בגדר גילוי-פנים בתורה שלא כהלכה.

במה דברים אמורים? בנערותי התלהבתי מדמותו התקיפה של הרב כהנא ז"ל, ומהאמירה החדה והבלתי-מתפשרת שלו. סיפורי 'הליגה להגנה יהודית' היו לי דגם להתנהגות יהודית גאה ולא גלותית, וספרו 'לשיכים בעיניכם' היה בעיני, ועודנו, ניתוח מבריק של הכשל-התפיסתי ביחסה של מדינת ישראל לערבים. אך יותר מכל התחברתי למילים בהם היה חותם תמיד את מכתביו: "באהבת ישראל, מאיר כהנא".

מאז התבגרתי מעט, וכבר אינני מזדהה עם הרבה מדבריו של הרב כהנא, וגם עם גישתו הכללית. אינני מתחבר לכינויים 'מתייוונים' ו'מתגויים' בהם כינה יהודים אחרים, ובכלל לסגנונו הבוטה והמשתלח. החדות והנחרצות האידאולוגית, שהלהיבו אותי בימי הנערות, הם שמרחיקים אותי כעת. כיום אני רואה זאת כפשטנות, כהתעלמות ממורכבות רעיונית ומציאותית. משנתו רבת-הרבדים של הרב קוק מושכת אותי הרבה יותר.

אבל נקודת האמת שיש בדבריו עדיין מאירה לי. הרב כהנא לא היה איש ימין, לא לאומן ולא גזען. הרב כהנא היה איש תורה. הוא לחם כל ימיו כדי שעם ישראל ומדינת ישראל ילכו על פי דרך התורה, כפי שהוא תפס אותה. המנוע שלו אכן היה אהבת ישראל ואהבת ה' ותורתו.

כמובן, ניתן לחלוק על הניסיון שלו להחיל את פסקי הרמב"ם בהלכות מלכים ישירות על המציאות הישראלית כיום. ניתן לחלוק גם על התפיסות שלו ביחס ללאומיות וביחס ליהדות. אבל זו צריכה להיות מחלוקת תורנית, שדברי התורה הם נקודת המוצא שלה, והיא מתנהלת מתוך כבוד לתלמיד חכם, גם אם דעותיו שגויות ומזיקות מאוד.

לא כך נהג הרב בני לאו. הרב לאו מזועזע מהגזענות של הרב כהנא, ויותר מכך – שגזענות זו מוצגת כאילו היא דרכה של תורה. הוא מודה שיש מקורות רבים המחזקים לכאורה את גישתו של הרב כהנא, ושהנושא הזה לא קל לו ומעסיק אותו במשך שנים. ניתן היה לצפות שכאן יביא הרב לאו את הפרשנות החלופית שלו למקורות האלו, ויסביר מדוע יש לפרשם אחרת או שהם אינם רלוונטיים למציאות ימינו. יש להניח שרבים מאנשי התורה היו מסכימים איתו על כך.

אבל במקום זה הרב לאו כותב את המשפט הכוללני הבא: "אנחנו מצווים על פרשנות התורה שתעלה בקנה אחד ומלא עם ערך השוויון של בני האדם" (ההדגשה שלי. מ"ק).

אם היה הרב לאו כותב שערך השוויון הוא ערך חשוב מאוד, ולכן יש להשתדל לפרש את התורה מתוך התחשבות בו – החרשתי. אך יש הבדל עצום בין הענקת חשיבות לערך מסויים, לבין הפיכתו לערך-על, שהתורה כפופה לו בצורה מוחלטת. לפי הקריאה הפשוטה בדברי הרב לאו, בכל מקום שיש התנגשות בין דברי התורה לבין ערך השוויון – ערך השוויון יגבר. האם לפי פרשנותו של הרב בני לאו אין איסור על נישואי תערובת??

נקודה חמורה נוספת שעלתה בדברי הרב לאו, היא ההשוואה בין עמדות הרב כהנא לחוקי נירנברג. מדובר בהשוואה שפלה ומכוערת, שאין לה שום מקום בדיון תורני (ובכלל). רבים בעולם משווים את הציונות לגזענות, האם הרב לאו מסכים גם להשוואה זו? דמיון חיצוני אינו חזות הכל. צריך לבחון את ההקשר המלא, את נקודות המוצא ואת המכלול, לפני שבאים לחרוץ פסק דין כל כך חמור.

עם מעט מאמץ היה הרב לאו עומד על ההבדלים התהומיים בין הדברים. בעוד הנאציזם נבע משנאה גזענית לעם היהודי, ושם לו למטרה את חיסולו, הרב כהנא מעולם לא עודד לשנאת ערבים, ומעולם לא קרא לחיסולם. הוא לא ראה בערבים גזע נחות, ובמידה רבה כיבד אותם יותר מהרבה אנשי שמאל. הוא ראה בהם אוייב, מבחינה לאומית ויותר מזה מבחינה תרבותית. הוא חשש מהתבוללות ומטמיעה, משקיעה של הזהות היהודית שתסכן את עצם קיומו וייעודו של עם ישראל בארצו. קשה לומר שהחשש שלו היה מופרך, אם כי אפשר כמובן לחלוק על הסגנון שלו ועל הפתרונות שהציע.

יש לקוות שהוויכוח יתעלה מפסילות ומהשמצות, לוויכוח חריף אך ענייני, כדרכה של תורה, "והאמת והשלום אהבו".

=======

הרב מרדכי קטן, גר בישוב נריה ור"מ בישיבה תיכונית