ראש ישיבת מעלה גלבוע, הרב יהודה גלעד, מגנה את החיבור של הבית היהודי והאיחוד הלאומי ל'עוצמה יהודית' ואומר כי עצוב לראות את תלמידי הרב קוק כורתים ברית עם תלמידיו של כהנא.

במאמר שפרסם בעמוד הפייסבוק של ישיבת 'מעלה גלבוע' תחת הכותרת "אוי לה לאותה בושה", כתב הרב גלעד: "כמה עצוב ומדכא שראשי הבית היהודי והאיחוד הלאומי, הרואים את עצמם תלמידי תלמידיו של הרב קוק זצ"ל, כורתים ברית – גם אם פוליטית בלבד – עם תלמידיו של כהנא האמונים על תורותיו הגזעניות ומלאות השנאה".

הרב גלעד אמר כי אמנם אינו מסכים עם ההשוואה שערך הרב בני לאו בין תורת הרב כהנא לחוקי נירנברג, ואמר: "לטעמי לא נכון להשוות את המשנה הגזענית של כהנא ותלמידיו מ'עוצמה יהודית' לתורות השנאה של הנאצים ימ"ש ולחוקיהם הזוועתיים. עם זאת, האם הצעות החוק שהציע כהנא, כגון התקנת חופי רחצה נפרדים ליהודים ולערבים (עם ענישה בצידן למי שיחרוג מהן), אין בהן כדי לזעזע ולהזכיר לנו משהו מן ההיסטוריה הלא רחוקה שלנו? וכאשר רעיונות שנאה אלו נאמרים מפי יהודים יראי שמיים בעיני עצמם ובעיני סביבתם, ונסמכים באופן מעוות כמובן, כביכול על דברי תורה, היש חילול השם נורא מזה?".

הרב גלעד הוסיף וכתב כי "כמי שרואה את עצמו חלק מבית המדרש של הציונות הדתית, אני בוש ונכלם מכך שאנשים המפארים ומעריצים את שמו של הרוצח גולדשטיין, זוכים ללגיטימציה ממי שרואים את עצמם תלמידי תלמידיו של הרב קוק זצ"ל".

הרב גלעד התייחס לדברים הנשמעים מפי חברי 'עוצמה יהודית': "שמעתי את ד"ר מיכאל בן ארי טוען שהאשמתו בגזענות ובשנאה היא האשמת שווא. אך נראה כי תמונותיו באזכרות למורו כהנא, כשברקע כרזות של "כהנא צדק", כמו גם השתתפותו והכרזותיו בהפגנות נוטפות שנאה לערבים (ולשמאלנים) מדברות בעד עצמן".

בהמשך כותב הרב גלעד: "לא אחת, נשמעים במחוזותינו קולות הטוענים שמשנתם של כהנא, בן ארי ובן גביר יש לה מקורות ותימוכין בתורת ישראל. בין השאר מרבים לצטט פסוקי תורה כגון "לא תחיה כל נשמה" (שנאמר ביחס לעמי כנען הקדומים, וגם אז לא קוים כפשוטו לדעת חז"ל) או "מחה תמחה את זכר עמלק" וכיוצא באלו. על פי דעה זו יש לומר כי גם מי שיטען שיש היום להוציא להורג בסקילה מחללי שבת יש לו אסמכתאות מהתורה, הכותבת לא אחת ביחס לשבת "מחלליה מות יומת". אלא שבעניין זה ברור לכול שאנו איננו קראים, ויש לנו ב"ה תורה שבעל פה המדריכה ומכוונת אותנו כיצד לקרוא וליישם בזמננו את דברי התורה שבכתב. בדיוק באותה הדרך יש לנו תורה שבע"פ ומסורות חז"ל ורבותינו לאורך הדורות המכוונים את דרכינו בנושא היחס לאומות העולם בכלל ולתושבי הארץ שאינם יהודים בזמן הזה בפרט. טענה שגויה זו, הקושרת את משנתו הגזענית של כהנא לתורתנו הקדושה, ממחישה ביתר תוקף את חילול השם הנורא שבמשנה מעוותת זו".

על הטענה לפיה מי שפוסל את עוצמה יהודית, אינו פוסל את הח"כים הערבים, כתב הרב גלעד: "זו טענה דמגוגית מיסודה, שהרי אין הנדון דומה לראיה. קולות הערבים הקיצוניים שוללי המדינה אינם מובאים לכנסת ולחזית הציבורית בזכות הגוש החוסם. הם נמצאים שם (בצדק או בלעדיו) בשל היותנו מדינה דמוקרטית. לכל היותר יש אפשרות שהם ינוצלו לטובת עם ישראל בידי מי שמאמין שטובת המדינה והעם היא להביא לסיום את כהונתו ארוכת הימים של ראש ממשלתנו בנימין נתניהו. מה שאין כן ביחס לתלמידי כהנא, שאין להם כיום ב"ה ביטוי בחזית הציבוריות הישראלית, ורק החיבור ל"בית היהודי" מאפשר לקול הזה לקבל ייצוג בכנסת ולהישמע ברמה, ובכך לחלל שם שמיים ברבים".

בסוף דבריו כותב הרב גלעד: "קראתי לאחרונה שראש הממשלה יצחק שמיר ז"ל היה יוצא מאולם המליאה כשכהנא היה נואם בכנסת. בדומה לכך ראש הממשלה נתניהו יבל"א לא היה מוכן לשריין במפלגתו את נציגי "עוצמה יהודית", שהרי הליכוד היא מפלגה מכובדת, בעלת מסורת של מוסר וזכויות אדם. לעומת זאת, ה"בית היהודי", מפלגתה של הציונות הדתית, היא המסגרת הראויה בעיני רה"מ להכיל "תנועה דתית" הקרובה אליה מבית מדרשו של כהנא. על כגון דא נאמר "אוי לה לאותה בושה ואוי לה לאותה כלימה".

הרב גלעד חותם בכך שגם הטיעון האלקטורלי אינו מוצדק: "גם הסכנה לכאורה למפלגת "הבית היהודי" אינה יכולה להצדיק חיבור מגונה שכזה. הסכנה ליהדותה ולמוסריותה של החברה בישראל, וכתוצאה מכך, הסכנה לבית היהודי של כולנו, אשר זכינו לו בחסדי ה' בדור האחרון, גדולה וחמורה מזו".