את מה שאנחנו מסרבים להפנים דרך אין ספור הדיבורים ששיננו לעצמנו בבית המדרש על אחדות וכלל ישראל, המציאות הפוליטית מכריחה אותנו להפנים. את מה שהרב קוק זעק, שציונות דתית זו לא איזו מפלגה או חלוקה סוציולוגית אלא תפיסת עולם אחדותית, הסקרים מנסים לזעוק לנו באוזן. רק שכל יום שעובר, השיעור הופך להיות קצת פחות נעים ויותר מביך. כי הערך של 'השבט המובחר' (שהולך ונכחד) יורד עם כל יום שעובר במשא ומתן. את הנשמה הוציאו לנו עד שהסכימו להתאחד סוף-סוף 4-6 המנדטים שעוד נשארו בבית היהודי והאיחוד הלאומי. ועכשיו תהליך חדש עם עוצמה יהודית, שבינתיים אף אחד לא יודע מה תהיה אחריתו. וכפי הנראה רק אחריו, כשממש לא תהיה להם ברירה, יזכרו שיש עוד איזה 2-3 מנדטים שממתינים אצל אלי ישי לקצת ענווה שתזכה להכיל אותם.

כשכבר סוף סוף הסכימו אנשי האיחוד 'הגדול' לתת לעצמה יהודית להיכנס, הם הבהירו שמדובר בכניסה למקום השישי ומטה, ובכך העבירו לכאורה את כדור הסירוב למגרש של עוצמה יהודית. אז אם אין שם בצוותי המשא ומתן יכולת לעשות חיבורים מתוך שותפות והנהגה רחבה, ומתעקשים לעשות חישובים, בואו נעשה כאן ביחד כמה תרגילים פשוטים בחשבון ולוגיקה.

לצערנו, אין כרגע שום סקר שמנבא לחיבור בין הבית היהודי והאיחוד הלאומי יותר מ-6 מנדטים (בסקר האחרון שפורסם אמש בחדשות 12 נתנו להם רק ארבעה). אם נרצה לצאת לארג'ים, אפשר להסיק שכל אחת מהן מביאה לחיבור הזה 2.5 מנדטים ועוד מנדט מצטרף בזכות החיבור שנוצר.

עוצמה יהודית, לעומתן, מגיעה ל-3 מנדטים אדוקים עוד בטרם תבצע חיבורים עם מפלגות אחרות. יתרה מזאת: בבחירות האחרונות החבר'ה הסוררים האלה, שכולם אוהבים לשים אי שם בשוליים, גרדו את הארבעה מנדטים. תקומה לעומת זאת עוד לא עברה אפילו את המבחן הזה בקלפיות.

אבל יותר מזה – אם מדברים על חיבור, כדאי לברר מהי כמות המנדטים שמביאים איתם עוצמה יהודית לא רק כשהם עומדים בפני עצמם, אלא מה התוספת שהסקרים מנבאים לתסריט של חיבור איתם. הסקר שבינתיים עשה את העבודה הכי יסודית שייך בשלב הזה למכון מסקר שב'מדגם של ישראל' (5000 משיבים מכלל האוכלוסייה, 1.5% טעות דגימה). הנתונים שם מנכסים לחברים מ'עוצמה' ומ'יחד' קפיצה של 7 מנדטים בחיבור הכולל. היינו מ-6 מנדטים של החיבור בין 'הבית' עם 'האיחוד', יש קפיצה ל-13 מנדטים בתסריט של חיבור של כל הארבעה!

אז מה יצא לנו מכאן? הנכס האלקטוראלי הכי גבוה שייך בכלל לעצמה יהודית; אחריו, לא ברור באיזה סדר, מגיעים הבית היהודי והאיחוד הלאומי, וכנראה שבסוף יש עוד 2 מנדטים שמביאה איתם מפלגת יחד של אלי ישי. אני לא מסתיר את זה שאישית הייתי רוצה לגלות שהבית היהודי והאיחוד הלאומי שווים יותר מעוצמה יהודית; אני מודה שזה בא לי יותר בטוב עם התדמית המתונה שאני אוהב לשוות לעצמי ולחברים שלי; אבל מה לעשות שזו המציאות?

מה יוצא בחיבורים וחישוב המקומות?

ועכשיו אחרי הנתונים האלה ניגש למלאכת החיבורים וחישוב המקומות. אז בואו נזרום שלמרות הערך האלקטורלי האמיתי, בגלל הוותק והיוקרה צריך לתת לבית היהודי את המקום הראשון – זרמנו. ובואו נמשיך להניח שלאחריו צריך להציב את סמוטריץ' כי הוא ח"כ מכהן ומוצלח מאוד צריך לומר. זרמנו שוב. אבל אם מתעקשים לחזור באיזה שהוא שלב בסיפור הזה גם למשחקי המתמטיקה ונתוני האמת, הרי שהמקום השלישי צריך להיות שמור למישהו מעצמה יהודית, או שאני התבלבלתי בספירה?

טוב, אז נניח שהאינטרס המשותף של כולם הוא שתהיה אישה במקום השלישי, אז נכניס לכאן שריון נשי מהבית היהודי, דבר הדוחק את איתמר בן גביר למקום הרביעי. שלא לדבר על כך שגם דמות כמו אלי ישי, ששווה אלקטוראלית 2 מנדטים, צריכה להיות ממוקמת בהתאם בחמישייה הראשונה. אז שבאמת מישהו יסביר איך לכל הרוחות הגיעו שם בחדרי המשא ומתן לאפשר לקבלנית הקולות הכי גדולה להיכנס רק למקום 6?

ההסבר היחיד הוא לא נעים במיוחד: התנשאות וגאווה. לא של מנהיגי המפלגות; שלנו. שלי. גם לי אישית כל הסיפור הזה קשה לעיכול. אבל זה שיעור חשוב בהנהגה. בכלל ישראליות. באחריות הדדית. זה חשוב אפילו יותר ממספר המנדטים.

עכשיו תראו. הרבה מדברים כאן על אחריות לאומית. עם כל הכבוד, האחריות הלאומית לא צריכה לבוא על חשבון כל כך הרבה שגיאות בחישובים מתמטיים. יתרה מזאת: אחריות לאומית אמיתית היא לנסות ולהכניס תחת הכנפיים כמה שיותר מפלגות כדי שקולות לא יילכו לאיבוד וכדי שיהיה כוח משמעותי בכנסת לפעול למען עם ישראל.

מי שבאמת יש לו אחריות לאומית, ייבחן בשני התסריטים: בתסריט הראשון, בו הוא יילחם כדי לצרף את עוצמה יהודית ויחד לרשימה המאוחדת באופן מכבד ואמיתי. ובתסריט השני, במידה שחלילה החיבור הזה ייפול בגלל כל השיקולים האליטיסטיים והכוחניות במקום שאין לה באמת כיסוי. בתסריט הזה, יהיה עליו להתגייס בכל מאודו בבחירות הקרובות כדי לעזור לעצמה יהודית ולמפלגת יחד לעבור את אחוז החסימה. בוחר ימין-אימוני עם אחריות לאומית יצביע להם במקרה כזה, גם אם הם לא כוס התה שלו. זו אולי לא תהיה הצבעה על פי הפרצוף המדוייק שלנו, אבל זו תהיה אחריות לאומית, שבצידה תיקון נצרך בעוד ערך חשוב – ערבות הדדית. ובכלל בעזרה בהצלת הימין. אם לא המנהיגים שלנו, אולי מאיתנו הקטנים תבוא הישועה.

========

יוסף רוסו הוא עורך "עולם קטן"