כמו בכל עונת בחירות, מי שיאמר את המילים "חדש" או "אחרת" יזכה לקולות רבים, גם מבלי שהבנו מה באמת הוא  יודע לעשות. זה תמיד עובד ולצערנו גם בחינוך. עונת ההרשמה לבתי הספר בעיצומה ואיתה הורים צעירים שהולכים אחר מותגים וחידושים המתיימרים לזכות אותם בגידול בנים חכמים ונבונים, אוהבי ה' ויראי אלוקים.

זוג שכזה שוחח איתי השבוע והתלבט. הם הלכו לבי"ס יסודי לבנים שבו דיברו איתם על הוראה חדשנית בתורה, שינון פרקים בשיטה מיוחדת, חיבור מקורי לתפילה, תוכניות עדכניות לשינון משניות ועוד ועוד.

במקביל, הם הלכו לממ"ד רגיל, אינטגרטיבי ומעורב. שם, לדבריהם היה משעמם: עברו איתם על הכללים הפשוטים שדרכם מייצרים אוירה לימודית, על נתינת המענה לכל ילד/ה, על השבחת ההוראה, על עבודת היועצת ועל צוותי התגבור לחזקים ולחלשים. לא סיפרו על קסמים, לא סיפרו על שיטה "אחרת", וגם לא דיברו על ה"חדש". פשוט התמקדו ב"שוטף".

ההורים המתלבטים פנו אליי. הם מבינים שהממ"ד המעורב והאינטגרטיבי הינו בעל אקלים חינוכי טוב יותר והשקט במסדרונות מבליט זאת, אך הם חוששים שהממ"ד הרגיל הינו "פחות דתי" כדבריהם. בנקודה זו הם הדליקו לי את ה"פיוז" שהביא לכתיבת הדברים.

כהורים, כולנו שואלים מה יחבר את הילד שלנו לתורת אימו ומוסר אביו? מה יגרום לו לקיים מצוות כשיהיה גדול? מה יגרום לו לאהוב את התורה גם אחרי שיסיים את ההסדר?

תשובה לשאלה זו קשה לספק, כי אין באמת. אף אחד עוד לא מצא את ה"מתכון", משום שמדובר בחינוך ילדים ולא במפעל, ובמיוחד משום שעיקר החינוך תלוי בעיקר בבית ופחות במוסד הבית ספרי.

ועדיין, אבקש לטעון שאם הילד גדל במוסד לימודי בו זכה לאווירה טובה, אקלים טוב ותחושה חיובית מול חבריו – זהו חלק מרכזי ממה שיעודד אותו להמשיך את רוח בית הספר. בית הספר הדתי ואיתו שמירת המצוות לה התחנך, יִזָכְרו בתודעתו כדבר מתוק, מאיר ונעים. ולהיפך: אם בגלל ריבוי שעות תורה, הוא זכה לפחות שעות פרטניות ויעוץ אישי. ואם בגלל ההפרדה הוא גדל באקלים פחות רגוע – יש סיכוי שהדבר ישפיע על החלטותיו הרוחניות באופן שדווקא ימעיט בו את הרצון להישאר דתי לכשיגדל.

לפני שנים, בעודי מחנך בתיכון דתי, נתבקשתי ע"י קבוצת הורים, לספר בפניהם את החידוש במשנתי החינוכית. עניתי שאין לי חידוש. שאני מאמין בתהליכים סיזיפיים הכוללים הקפדה על משמעת, יחס לכל אחד ולמידה מקצועית. רק אח"כ סיפרתי על הדרך המיוחדת שבה אנו מלמדים גמרא, אך היא הייתה משנית לתכונות הבסיסיות שצריך על מנת ללמד ולחנך. אנשי החינוך שישבו בקהל הבינו היטב את תפיסתי, אך כמה מההורים ממש התאכזבו. הם ציפו שאשלוף שפן מן הכיפה, שאציג תוכנית סטארט-אפ לעידוד ילדים לתפילה, או שאשנן בעזרת גיטרה, ראשי תיבות קליטים לשינון משניות.

הורים יקרים: אין קסמים! לכו על מקום שמקבל כל אחד ומקפיד קודם כל על נתינת יחס חיובי וכנה לכל הבא בשעריו. לכו על מקום שיש בו בפועל אוירה נעימה, אקלים חיובי ורוגע. לכו למקום שבו נלמדת התורה בחיבור לעולמות רחבים אשר מעשירים את עולמו של הילד ומספקים לו חיבור אמיתי, מציאותי וכולל לחיים. לכו למקום שבו יש משקל משמעותי למערכת יעוץ מקצועית ולכיתות חינוך מיוחד. זה הבסיס ללמידה וכן, זה גם הבסיס לגידול אנשי אמת, זרע קודש, בה' דבקים.

=======

שמואל שטח, מנכ"ל תנועת נאמני תורה ועבודה