כמות התגובות שהליכוד מוציאים בזו אחר זו בסמוך ולאחר נאום גנץ מעידה על פאניקה שאוחזת במפלגה. שלא לומר התגובות המתחרות בחריפותן של השרים וחברי הכנסת של הליכוד שתוקפים את גנץ כאילו היה שיירת נשק בסוריה (מילולית כמובן, שלא תהיה אי הבנה).

לפחות לגבי התגובות של כל אנשי הליכוד, אפשר לייחס זאת גם לפריימריז המתרגשים עלינו. אבל זה נראה כלחץ אטומי שהצליח לעורר גנץ ממרבצו בנאום אחד מדויק אך רוחבי והמון פירוטכניקה מסביב.

ולא רק הליכוד בלחץ. בוודאי הימין כולו שנדרך לקרב על השלטון, שעד ליל אמש היה נראה שמונח בכיסו ולפתע הצליחו לערער את תחושת הזחיחות שאפיינה אותו.

האמת היא שמי שצריך הכי להילחץ מגנץ הוא נפתלי בנט, אם עד עכשיו הבחירות נראו כאילו נתניהו כבר הוכתר, עכשיו זהו קרב על התיקים בממשלה, בא גנץ והציב זאת כמחנה מול מחנה, חרף הסיסמה השחוקה והמולחנת אין ימין ואין שמאל.

נתניהו יכול בנקל לעשות קמפיין גוועלד ולהוציא את הקשית שנשמרת אצלו ביום פקודה כדי לשתות את המנדטים של בנט.

הבעיה אולי אצל נתניהו שהוא התחיל בכל הכוח אתמול, ולא בטוח שאפשר, כמו הציטוט האלמותי ממבצע סבתא- להתחיל הכי חזק ואז להגביר. ואולי גם זאב זאב אפשר לקרוא רק פעם אחת.

בכלל, למפלגת הימין החדש יש אתגר לא פשוט, היא יכולה לסחוב מנדטים הן מהבית היהודי והן מהליכוד, אולי אפילו מלפיד, אבל זה דו כיווני, אם נתניהו ישלח ערבים באוטובוסים, ויחבר אותם עם מנלדבליט השמאל והסורים על הגדרות בנט יינזק מאוד מצד אחד. מצד שני אם הבית היהודי יזעקו גוועלד על תקציבי הישיבות ועולם התורה הציוני דתי, עם סמוטרי'ץ או מי שלא יהיה, הוא בבעיה מצד שני.

מי שעוד בבעיה הם כמובן לפיד וגבאי שגנץ ניצב אתמול כאלטרנטיבה החדשה של המרכז שמאל שכל פעם מתארגן בקונסטלציה אחרת לשוב ולהיאבק על השלטון.

גנץ בהחלט טלטל את הספינה הפוליטית ועורר פאניקה רבתי. וקצת עשה סדר בבחירות המשונות הללו שהלכו לכל הכיוונים.