השתיקה הירוקה – הטרור החקלאי שלא תשמעו עליו

בעידן הירוק – מי שפוגע בעצים ובטבע, נחשב פושע מגונה. פשע מסוג זה ראוי לסיקור. ואכן, אלימות חקלאית המתבטאת בהרס של עצים וגידולים חקלאיים, מקבלת סיקור נרחב בגלי צה"ל. נרחב אמרנו? תלוי.

ביום ראשון, כ"ג בניסן תשע"ב, היום הראשון לאחר חופשת הפסח, נתגלגלה לידי דרך הפייסבוק ודרך פורומי חדשות, ידיעה על פגיעה מסיבית בכרם שליד שילה. כ-אלף (!!) שתילים נעקרו או נהרסו בכרם, תוך השחתה של ציוד חקלאי. השווי הכלכלי הישיר של הנזק נאמד בעשרות אלפי ש"ח.

מבדיקה שערכתי מול בכירים ב"משק אחיה", בעליו של הכרם, הידיעה, בצירוף תמונות מהשטח, נשלחה לכל מערכות החדשות, כולל גלי צה"ל. היבול אפסי : אף מילה בגלי צה"ל.

ב-7.1.2010  הושחת כרם של שלומי כהן מדולב, ליד היישוב נריה. המפגעים עקרו שתילים וזרקו בקבוק תבערה על מבנה. כ-700 שתילים נעקרו מהכרם שנכנס לשנתו השניה. הנזק הישיר נאמד על ידי בעל הכרם  ב-50,000 ש"ח. גם אז ציפיתי לשמוע אייטם מעניין בגלי צה"ל, וציפיתי שכתב ה"שטחים" של גל"צ, יחד עם רזי ברקאי, ישדרו להמוני בית-ישראל את מה שמתרחש בשטח.

שוב, התבדיתי. אף מילה, אף דקת שידור לא הוקדשה.

לתקשורת יש תפקיד – ליצור דימוי ל'מתנחלים', דימוי שלילי. הם הפוגעים בחקלאות. הם האלימים. אם המציאות מדברת אחרת, הרדיו לא ידבר על כך, לא ניתן להרוס את הדימוי עם העובדות בשטח.

איך יוצרים דימוי כזה?

הנה מעט קטעי ארכיון :

בתחילת עונת המסיק ב-12.10.2009 עולה לשידור אצל רזי ברקאי תושב ערבי מהשומרון ששמו מוניר. הנושא: הרעלת עצים, לא פחות. למוניר, על פי הכתבת, יש מטע זיתים בכפר הקרוב ליישוב היהודי יצהר. רזי ברקאי מאפשר לו לספר על גבי התחנה הצבאית כי יבול הזיתים שלו דל השנה, גם בגלל שמתנחלים כרתו לו עצים, ובנוסף – הם הרעילו לו את העצים.

ברקאי, עיתונאי חד לשון ומחשבה שהזיכרון הפנומנלי שלו מצליח להתקיל פוליטיקאים ממולחים, לא יודע לשאול שאלות פשוטות שכל ילד שגדל לידו עץ זית יודע: על פי רוב (תלוי גם בשיטת הטיפול בעץ), עצי זית נותנים יבול שופע רק פעם בשנתיים.

בין המלים, הושמץ היישוב יצהר ותושביו שוב זכו לדימוי האלים ורווי השנאה שכבר הוחדר כלפיהם, בלי שאף נציג מטעם היישוב או מטעם ההתיישבות יעלה לשידור.

ברקאי כן שואל את מוניר אם הוא ראה מתנחלים ששופכים רעל על עציו, ומוניר אמר שלא. רזי המשיך את הראיון ללא הסתייגות.

מתעלמים מאלימות פלסטינאית

כחודש לפני כן, ב-15.9.2010, שודרה ידיעה ברשת ב' אודות השחתת עצים מסיבית בנגב: בדואים השחיתו כ-1,600 עצים בן לילה, כשהנזק המצטבר מהחודשים האחרונים מגיע לכדי 10,000 עצים שניזוקו על ידי בדואים. "תג מחיר" בדואי.

פניתי למערכת החדשות עם תמונות, הכתב קיבל את המידע מגורמים אחרים. התוצאה : כלום. אף מילה בשידור.

ממש שנה לפני כן, שוב בתחילת המסיק ב-6.10.2008, אירח ברקאי בתוכניתו את אברהים. המרואיין התורן שטח בפני המאזינים את כאב ליבו על עצי הזית שמתנחלים שרפו לו. לשם האיזון, ראיין ברקאי גם קצין מהמינהל האזרחי ביו"ש, שדיבר על החשיבות של שמירת הסדר והחוק ביו"ש ועל הפעולות הננקטות כדי לוודא שפרנסת הערבים לא תיפגע.

29.5.2006 שואל רזי ברקאי קצין בכיר בשומרון, בשידור חי, איך הצבא מתכוון לטפל בהתפרעויות של המתנחלים כמו כריתה ושריפה של עצי זית.

התדמית שכלי התקשורת יוצרת כאילו ה'מתנחלים' הם האלימים בשטח, חדרה כל כך עמוק לתודעה הציבורית, שכבר אין צורך לגבות אמירות כאלה בציבור.

גלי צה"ל היא דוגמא מובהקת לניצול ציני ואנטי דמוקרטי של כלי תקשורת ציבורי, שהיה אמור לשרת את כלל הציבור, ובייחוד את צה"ל, צבא העם. במקום זאת, שידוריו מנותבים ליצירת דימויים המתאימים לאג'נדה פוליטית המתואמת אם מחנה השמאל ועם מארג ארגוני הקרן לישראל החדשה (ה – NIF ).

לא לשם כך קיימת תקשורת ציבורית במדינה דמוקרטית.

חובה על מנהלה החדש של התחנה הצבאית להוכיח לציבור כי התחנה שבאחריותו נוהגת באחריות, ואינה מושיטה את משאבי הציבור שבידיה כדי לקדם אג'נדה פוליטית גלויה או מוסווית.

כל עוד הוא ירוק על כסאו, כדאי שהוא יפגין כישורי ניהול מול הקמפיין הפוליטיקלי-קורקט שמנהלים עורכי החדשות בתחנה, ליצירת אפליה בסיקור ודימוי תלוש מהמציאות בכל הקשור לירוק עצי השדה בשומרון.

==

חני לוז היא מבקרת תקשורת ומייסדת מרכז תדמי"ת, לתגבור הדמוקרטיה במדיה הישראלית.