תצילו את החברים שלכם; אל תתנו להם להתגרש

פתאום מספרים לכם שהחברים שלכם מתגרשים, או שנדמה שהנה זה הולך לקרות. בואו נכיר בעובדות: המגיפה דבקה גם במגזר, והיא מחלחלת. התפקיד שלכם הוא לנער אותם (כל אחד בנפרד) ולספר להם לאיזה בור הם מכניסים את עצמם ובעיקר את הילדים.

תצילו את החברים שלכם; אל תתנו להם להתגרש
  אילוסטרציה פלאש90

את והיא הייתן חברות הכי טובות עוד מהימים הטובים בבני עקיבא או מאז השירות הלאומי ואולי פשוט למדתן באולפנה יחד ואתן שומרות על קשר קבוע… אתה והוא חברים טובים מאז ההסדר, או שהוא פשוט גר באותו רחוב ואתם חוזרים יחד מבית הכנסת…

לכולם יש את החברים הללו, היותר קרובים, ממזמן… שפתאום מספרים לכם שהם מתגרשים, או שנדמה שהנה כנראה זה הולך לקרות. כל היישוב מדבר על זה, החברים, המשפחה… ומה לעשות בואו נכיר בעובדות: המגיפה דבקה גם במגזר, והיא מחלחלת.

למי שלא הספיק לראות את הסרט הקצר "לך לשלום", או שלא צפה בסרט המצוין של ישרי הלפרן "זכות אבות" (הסרט זכה בפרס הסרט הטוב ביותר לשנת 2011 בפסטיבל דוק-אביב ולאחרונה נשלח לייצג את ישראל בסיבוב פסטיבלים בחו"ל), אולי עוד לא הספיק להפנים את העובדה – שגם סרוגים מתגרשים.

צפו בסרט "לך שלום" על התמודדות של ילד דתי עם גירושי הוריו

זה בא בדרך כלל ביוזמתה (92% מהמקרים), ובזכותו של ח"כ עתינאל שנלר – אם היא נחושה או אם הוא נחוש – זהו… אין כל כך מה לעשות בנידון: סרבנות גט = מאסר.

להתגרש זה עסק יקר

אבל ממש לפני שזה קורה – אתם נכנסים לתמונה, וקודם כל מסבירים להם את ההשלכות.

נתחיל דווקא עם החבר הנאמן של הנידון האומלל… אתה חבר טוב שלו? יופי! תעמיד אותו בח' ותיתן לו תדריך מקדים, סוג של "תמונת הקרב" על המערכה אליה הוא עומד להיגרר.

אמנם יכול להיות שהרבה מהחברים החילוניים שלו התגרשו, ונחמד להם, טיפה השתוללו, נרשמו לאתרי אינטרנט, והם גם התחתנו אח"כ מחדש, והתגרשו שוב, ושוב התחתנו… יש מצב. שם, במגזר החילוני זה נהפך כמעט לסוג של ספורט… להם יש ילד וחצי או שנים, מקסימום שלושה… אצלנו זה לפעמים יכול להיות קצת יותר מסובך.

כידוע – קיימת השתלשלות מאוד קבועה ופשוטה: יש דבר כזה שנקרא "חוק חזקת הגיל הרך" (אשר ביטולו נדחה בזכותו של ח"כ זבולון אורלב, שלצערם של רבים מדי, עדין מייצג אותנו בכנסת… ולא ברור בדיוק למה).

החוק ההזוי הזה, שמקורו באופי התא המשפחתי הישן שהיה קיים אולי עד שנות השבעים, מעביר את הילדים באופן כמעט אוטומטי למשמורת האם כמעט ללא קשר לגיל, כאשר המזונות – אשר בישראל נופלים על האב לבדו (עקב הדין האישי) הם אולי הגבוהים בעולם ונעים סביב 1,500-3,000 ש"ח לילד, כמעט ללא תלות בהכנסת האב (שופטים אוהבים להגיד "לך למכור כליה" כי זה מאוד מצחיק אותם)…

ובחישוב פשוט: אבא ליותר משלושה ילדים יתחיל לנסות לנחש מהיכן ימציא סכומים חמש ספרתיים בכל חודש, אחרת: הוצל"פ ("הוצאה לפועל" תכירו מושג חדש שעוד יהפוך למרכזי בחייהם) יעקלו לו את כל מה שיש בבית (אולי למעט המברשת שיניים), ואז גם יישלל רישיון הנהיגה במקביל לצו איסור יציאה מן הארץ, ולבסוף – הוא יתחיל לבלות כשבוע בכלא, אחת לחודש בממוצע.

לא משנה אם הוא עו"ד או אפילו שופט לשעבר, קצין בכיר בסיירת מטכ"ל או מנהל בכיר בבנק. החוק, כפי שהסבירו פעם לאיזה נשיא מדינה אחד בשם "קצב", שווה וזהה לכולם.

בנוסף (רק התחלנו) – הצורך "לספק מדור" שולל כמובן את הזכויות שלו על הבית (וזה לא אומר שהוא פטור עכשיו מתשלום המשכנתה… לחלופין ישכור לה דירה, ללא כל קשר לסכומים מהפסקה הנ"ל), זאת ועוד – ישלם גם על הגן….

ורגע, כמה רשם בכתובה? חצי מליון?! ופה מותר להרים עליו קצת את הקול: "תגיד אתה נורמלי?! זה חוזה לכל דבר! אתה עלול למצוא את עצמך משלם את הסכום הזה!" ובמיוחד אם, לא עלינו, היא הוכיחה נגדו משהו שלא קורה במחוזותינו יותר מדי, או כך לפחות היינו רוצים לקוות (רמז : מתחיל באות ב' ומתחרז עם "אין זו אגדה)".

למי שיצא ונרדם בדיוק כשלימדו את "מסכת גיטין", רצוי שידע: הדין העברי והרבנות בתכל'ס הם בכלל לא בעד הגברים… את זה רוצות אולי הפמיניסטיות הצווחניות ממרכז רקמן (פרופ' רות קדרי ושות') שהציבור יחשוב בכדי להצדיק את קיומן.

הרבנות והדין העברי הם ביטוי לפמיניזם צרוף וקיצוני, ולאו דווקא מתוך הומור- הגישו לאחרונה ארגוני הגברים עתירה לבג"צ להחליף את כל חברי הוועדה למינוי דיינים בנשים: כנראה שהם עלו על איזה סוג של "הפוך על הפוך".

תגיד שלום לילדים

אבל הדבר הנורא מכל עוד לא נאמר: מרכזי הקשר! אם אשתו כולה לב, היא אולי תחוס עליו ותאפשר לו לראות את הילדים כאוות נפשו (או לחלופין – ככל שיספיק בין 3 עבודות בהן הוא יאלץ לתמרן ע"מ לעמוד בתשלומי המזונות, הגנים והמדור).

אבל בישראל כנראה ש 28% מהנשים המתגרשות לא כל כך רואות עין בעין את טובת הילדים ולכן האבות האומללים והילדים נאלצים להיפגש במרכז של הרווחה, מוקף גדרות תיל וסורגים, ומאבטחים חמושים, תחת פיקוח של פקידת סעד ומשמעת נוקשה.

לא מאמינים? אולי בגלל שזה פשוט לא יאומן. (יאמר לזכות ח"כ עתינאל שנלר יקירינו שלא פעם תקף את שר הרווחה על כך שבישראל יש פי 4 יותר מרכזי קשר מאשר בשאר העולם, פי 4!!! וואו… אנחנו כנראה באמת סוג של עם סגולה).

בשורה התחתונה – אתה עומד בפני משימה גורלית: לנסות לעזור לו למצוא דרכים למנוע את האסון הקרב עליו, ובעיקר על ילדיו. צא בחיפוי ובדילוגים אל המרכז המסחרי הסמוך, או נווט לך אל העיר הקרובה, ורכוש לחברך קולר עור ורצועת חנק המתאימים למידתו. בנפרד – רכוש רצועה יפה ומושקעת וצרף לה כרטיס ברכה מנומק.

את הקולר יש להדק היטב על צווארו של החבר ולוודא שלא יסיר אותו, בנדר ושבועה (אז אין צורך להסיר בעת טבילה), ואת הרצועה שלח לרעייתו שתחיה, עם הוראות הפעלה: לא למשוך חזק מדי! צער בעלי חיים! ולא לקשור אותו בשמש בלי מחסה ומים. לחלופין שלח אותם לטיפול זוגי, והסבר להם שהצלחת הטיפול תקבע את הסיכוי שלהם להישאר בחיים אחריו.

גרושה? הלך עלייך

ועכשיו נעבור אלייך החברה הטובה של המתגרשת…כן את! את הרי החברה הטובה? רוצה להימצא חן בעיני השם? אז אולי כדאי שתסבירי לה: בישראל רוב הגברים לא באמת מצליחים לעמוד בתשלום המזונות. פשוט כי הם לא מצליחים! (או פשוט כי הקונסטלציה בה תהליכי החקיקה והשפיטה מתבצעים, לבסוף יום אחד ממרידה אותם) ובשורה התחתונה – יבוא היום בו היא לא תראה ממנו יותר אפילו שקל!

כל ה 12-15 אלף, או כמה שלא יפסקו לו מזנות – הם פיקציה! הביטוח הלאומי אולי יזרוק לה כמה שקלים בודדים, המשטרה תתייאש ממנה בשלב זה או אחר, ואם חשבה שאחרי הגירושין יבוא עליה סוג של חופש, אז שתיקח בחשבון שנטל המשימות, כולל הפרנסה, ייפול מעכשיו עליה לבד, ג'דאית ככל שתהיה – היא פחות או יותר גמרה.

הגברים הגרושים בישראל הם סוג של חמור שקושרים אותו על מנת לגרור טנק: הוא סוחב חמש מטר ואז גונח ונשכב על הרצפה והצלפות לא עוזרות, הוא רק ידמם שם אל מול עיניהם הרואות של ילדיה.

צפוי לחברה שלך סיוט שאיוב בעצמו לא היה צולח, סיוט שהנישואים הלא מוצלחים לכאורה הם קייטנה לעומתו, ושלא תאמין לחברות החילוניות שלה שלימדו את עצמן להאמין שהן עשו את הדבר הנכון… שפתאום הכל דבש ופתאום כל אחת הפכה לקאוצ'רית או מדריכת רכיבה והגשימה את עצמה: בנות זה ממש לא ככה! זו פשוט אשליה מסוכנת.

קחי אותה אתך לאיזה טיול הליכה רגוע למעיין רומנטי ושקט בהרי ירושלים, ובאין איש רואה או מפריע – הישירי מבטך לעיניה… והכניסי לה סטירה! "צאי מזה כבר!" תצרחי עליה: יכול להיות שלזה היא זקוקה, אבל החוקים הנוקשים בישראל נגד אלימות במשפחה פשוט אינם מאפשרים לחבר הכי טוב שלה בחיים לסייע לה, וטוב שכך!

בדיוק פה את נכנסת לתמונה… במידה ופעולת ה RESET לא הצליחה, תנסי להשיג לה עלי מרפא. אם היא לא אישה מוכה, ואם האיש שאתו היא התחתנה הוא כן בנאדם שלא לומר מענטש (וחלילה שלא על סמך דעתה ועדויותיה), מישהו שאפשר לתקשר אתו או לפחות אולי לנסות… אין שום סיבה שבעולם שלא תעמדי לה על הראש ותתעקשי אתה: "את לא מוותרת לעצמך, את פשוט לא מבינה מה מצפה לך ולילדים שלך!" אם לא למענה, תתעקשי למענם…

עשו הכל, כדי שהחרים שלכם, בני הזוג הסוררים, נשואי משאלת המוות, לא יחליטו ללכת ולעלות לשם… אל המקום ההוא… "לרבנות"…

כמובן, שיש גם מצבים של אין ברירה, ועליהם צריך להקדיש טור נפרד, על איך לעשות את זה בצורה הכי פחות גרועה.

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
19 תגובות - 19 דיונים מיין לפי
1
כל הכבוד
גיל רונן | 24-03-2012 23:07
מאמר מצויין -- כל הכבוד לכותבים ולסרוגים. צריך לשאוף להוריד את שיעור הגירושין וצריך להפסיק לנהות אחרי ארגוני המשטמה של הקרן לישראל חדשה!
2
המאמר הזה מציל נפשות בישראל!
דויד | 24-03-2012 23:14
כל הכבוד לכותבים, שמציבים את האמת שכלכך הרבה אנשים סביבי אינם מודעים לה. הגירושין הם מעשה שטן שאכן החל לחלחל ולהתרחש גם במגזר הדתי, יותר ויותר. צריך לנסות ולהבין את הסיבות , אולי זו חקיקה או תעמולה או השפעה של העולם החילוני עלינו, הסבל לילדים הוא אדיר, ואני מאמין שיש להוקיע אנשים מהחברה בשל גירושין שלא לצורך.
3
תאיר לוי
תאיר | 25-03-2012 0:01
אני חושבת שכותב המאמר נסחף ולא מבין גדול בנושא, נראה כי מישהו גרם לו ממש סיוט מגירושים או עלילותיהם, יש כאן גוזמאות וחדירה משוועת לפרטיותם של אנשים ובייחוד של הנשים... יש המוו מקרים שאין ברירה וצריך לפרק ולא רק המקרים שהכותב שלנו החליט עליהם . כשם שניתנה מסכת כתובות כך ניתנה מסכת גיטין. הרבה בהצלחה לגרושים והגרורות במגזרינו ובעיקר לנשואים שבמגזר....
4
נכון, ועם זאת
שיינה | 25-03-2012 2:47
כתבה חשובה ומעניינת, המאפשרת נקודות מבט שלא תמיד עולות לפני הגירושים. השאלה היא האם זה מה שיימנע את הגירושים הבאים? אני בספק. הנקודות שהועלו צריכות לתפוס מרחב בשיח הציבור, אך האם הן הסיבה שבגללן ראוי לא להתגרש? האם גבר צריך להחליט אם להתגרש או לא על סמך שיקול כלכלי? כי ייאלץ לשלם מזונות? האם אישה צריכה להחליט אם להתגרש או לא על סמך יכולות בעליה לעמוד בתשלום המזונות? אני לא חושבת שזה העניין. ההשלכות הללו קיימות וראוי לדון בהן, אך לעניות דעתי לא צריך ולא נכון להישאר בנישואים כושלים בגלל השלכות אלו. צריך להילחם על מנת להפוך את הנישואים לטובים ובריאים לטובת הזוג וכמובן שלטובת הילדים. התא המשפחתי חשוב וקריטי. מעבר לכך ובנוסף יש להילחם במציאות הקיימת כיום בה לאחר גירושים ניתן לחלוב את הגבר עד לקצה יכולתו הכלכלית ומעבר, יש להילחם בחוסר ההיגיון המוחלט של מרכזי הקשר וביחס המשפיל לאבות.
5
גרושים
מוטי פוקס | 25-03-2012 6:57
מאמר שווה קריאה,אני בהחלט מזדהה עם הנאמר,אין ספק שזוג צריך לעשות הרבה חושבים לפני הגרושים ומסתבר גם הרבה לפני החתונה,ובגדול רק מי שעבר את הענין יבין את המורכבות שבכך,חשוב גם לציין פרט נוסף שלא הוזכר בכתבה 1)שהמזונות צמודים למדד שיש לזה משמעות גדולה 2)בכלל כל ההתמודדות עם הענין הנ״ל בעיקר מצד הגברי וגם הנשי כגון החגים שלפעמים פשוט נתקעים ודווקא בנ״ל אין בדיוק שמחת חג אמיתית ובכלל מה שהוזכר בענין תשלום המזונות אכן זה ממש לא קל(חצי מהמשכורת והרי הילדים צורכים הוצאות נוספות מעבר לכך...)
6
וואו, איזה פחד!!
יצחק | 25-03-2012 7:08
מזמן לא ראיתי כתבה כל כך מתנשאת וכותבים כל כך יודעי כל. הם יודעים מה טוב לכולם וכל סטייה מהמסלול שהם מתווים ממש נשמעת כמו פשע... ודרך אגב, יש פיתרון די פשוט לכל ה"צרות" האלה שאתם מדברים עליהם, לפי מה שכתוב ה"בעיות" מתחילות בעיקר בגלל ריבוי הילדים. אולי צריך להביא פחות? או לפחות לפרוס את זה קצת יותר עד שהנישואין יקבלו יציבות?
7
לא יודע על איזה מחקרים המאמר מבוסס
אפרים | 25-03-2012 9:23
לפני שנים שאלתי ילדה שההורים התגרשו, מה היא מציעה? התשובה היתה שעדיף שההורים יתגרשו מאשר לגדל ילדים במשפחה שההורים לא אוהבים זה את זה. ייתכן שהמקרה שלה הוא מיעוט, וייתכן שהוא משקף את הרוב. טיעונים הגיוניים ורגשיים הם דברים יפים, אבל המציעות אינה הגיונית וגם לא רגשית. לכן כתבה כזו צריכה להיכתב בידי פסיכולוגים ועובדים סוציאליים בהסתמך על מחקרים. כאשר זה לא המקרה, קיימת הסכנה שהכותבים והמפרסמים משחקים בבני אדם.
8
נו באמת!
| 25-03-2012 9:26
קחו אחריות על החיים שלכם! מתחילים להאשים את החברים שלכם ואת חברי הכנסת ואת הרבנות ואת בית המשפט... קחו אחריות! תחשבו לפני שאתם מתחתנים, תחשבו בזמן שאתם נשואים ותחשבו בזמן הגירושים. מתישהו כדי שתתחילו לחשוב. לא חשבתם? להאשים את העולם לא יעשה לכם טוב, רק יחמיר את המצב!
9
הכל זה כסף?? ואם מדובר בחיים של השפלה הדדית??
גרישה | 25-03-2012 11:07
נכון זה קשה כלכלית לשני הצדדים- ולא חייבים להתקטנן על כל שקל אפשר לחלוק בדיוק כמו בתקופת הנישואין ולא חייבים למנוע מהאבא לראות את הילדים. אבל מה עם מקרים בהם בני הזוג משפילים ומנימיכים זה את זה? מקרים בהם העוני רב יותר כשחיים ביחד והחיים מרים? הדבר מתחיל להשפיע על הילדים (למעשה השפיע עליהם בריאותית מהיום שנולדו)? גם אז להישאר ביחד?? עוני זה מצב נפשי ולא כלכלי.
10
בהמשך למה שאמר 9 ועוד כמה
שלומי | 25-03-2012 12:06
"טוב פת חרבה ושלווה בה מבית מלא זבחי ריב" משלי יז,א
11
אתם פשוט אתר הזוי. מה זו הכתבה רצופת ההפחדות והטירוף?!
| 25-03-2012 12:09
אז אני מבין שיש בעייתיות מסוימת בכל הנושא הזה אבל מה קורה איתכם? יש דרך לכתוב טור על נושא מסוים
12
ל 11: אני דווקא אהבתי את הכתיבה שלהם וגם מסכימה עם הרוב
שולמית (שם בדוי) | 25-03-2012 14:42
לפחות מנקודת מבטי האישית: הבת שלי התגרשה לפני שנתיים וחצי ומאז הילדים עוברים סיוט, והבת שלי גם עוברת סיוט. בדיעבד, אני מרגישה שהיא גם הושפעה לרעה מהחברות החילוניות שלה, ושהיה מקום לתקן את הקשר. האבא של הילדים הוא באמת מותק, ובאמת אולי היא הפסיקה איכשהו לאהוב אותו, וגם היו מאבקי כוחות. אני הרגשתי שזה היה משהו שהיה אפשר לגשר, אבל העו"ד שלה הבטיחה לה הרים וגבעות, ואכן בבית המשפט היא הצליחה לממש את רוב ההבטחות. בפועל - המציאות שונה לחלוטין. הוא לא מצליח לעמוד בזה והיא לא רוצה שישב בכלא, אז היא מוותרת לו. איך ישלם?! אני מסכימה עם הכותבת והכותב שבעולם החילוני זה יותר פרקטי, אבל הבת שלי עם 6 ילדים היום הרבה פחות מאושרת ומאוד קשה לה... אני עוזרת לה, הבן שלי ואשתו המדהימה עוזרים לה גם לא מעט, ובכל זאת - איזה מן חיים יש להם היום? אילו חיים יש לילדים? כואב לי הלב , אני לא ישנה בלילות מהצער. והיא לא תודה בזה, ואני מרגישה שהילדים הגדולים שמבינים אולי וקצת מושפעים ממנה משוכנעים שהיא עשתה טוב, אבל אני מרגישה שבגלל שרציתי להיות יותר אימא תומכת במקום להחליט במקומה מה טוב בשבילה, ואולי כאימא אסור היה לי להתערב ולנסות להשפיע, היום היא משלמת מחיר מאוד כבד על הגירושין.
13
ל-12: כל כך עצוב!!!
גיל רונן | 25-03-2012 15:55
ממש ממש ממש ממש ממש עצוב.
14
כל הכבוד על האומץ להעלות את הנושא
תמר | 25-03-2012 16:50
עד עכשו היה קשר של שתיקה סביב זה שזה קורה גם בחברה החרדית.
15
חבל מאוד, בנוסף שאורלב נתן לפמיניסטיות לשטוף לו את המוח
תמר | 25-03-2012 17:21
16
בדיוק... הבעיה מתחילה ונגמרת בזבולון אורלב
ראובן ניסן | 25-03-2012 23:06
לדעתי זה מאוד עצוב שהוא ממשיך לעוד קדנציה ועוד קדנציה בבית הנבחרים, בשעה שברור לכל המגזר שהוא גורם נזק לחברה הישראלית בכלל ולמגזר שלנו מפרט עם כל הפופוליזם השמאלני-פמיניסטי שהוא מיישם בלי שבכלל נצליח להבין מה הוא כלכך מתלהב לחוקק חוקים שיפגעו בגנים הפרטיים, יחזקו את וויצ"ו ונעמת (האם הוא מקבל מהם כסף מתחת לשולחן?! ) , יפגעו באבות שהם עמוד השדרה הביטחוני של החברה בארץ-ישראל, וישפילו אותם עד עפר. ראיתי באיזו ציניות הוא מנהל את וועדת הכנסת לזכויות הילד, כאילו זכויות הילד = זכויות האישה החילונית-פמיניסטית. זה היה עצוב - הוא סתם פיות, איים, העיף אנשים מהכנסת לשנה (כל מי שדיבר בצורה איכותית נגד העמדות שלו - הוא מיד רשם את השם שלו והורה למנוע ממנו להיכנס לכנסת למשך שנה שלמה, כדי שקולו לא ישמע), ובכלל - התנהג בציניות מסריחה משחיתות שגרמה לי להרגיש כלכך עצוב שככה קורה בארץ היהודים, ומילא אם הייתה זו זהבה גלאון, או יוסי שריד... אבל שההתנהלות הזו תובל ע"י מי שמתיימר לייצג את המגזר שלנו?! אוי... זה כלכך צרם לי!
17
גירושים אם הכרחיים צריכים להיעשות בהגינות ובשוויון
יאיר תיבון | 28-03-2012 17:55
המצב החוקי כיום מטיל את כל העול של הגירושים על האב באופן שאינו מאפשר לו קיום כל שכן לכלכל את ילדיו כשהם שוהים עימו. חייבת לבוא רפרומה על בסיס שוויון ואיזון המשאבים של שני ההורים. חזקת הגיל הרך היא מעשה טומאה ועצוב שזבולון אורלב מקדש אותו. מה שעצוב הוא שאנשים כמו זבולון אורלב יתפכחו רק ברגע שהבן שלהם יעבור גרושים ויזכה לראות את ילדיו במרכז קשר, ואולי גם כשהוא כסבא לא יוכל לראות עוד את נכדיו בחופשיות, אבל אז זה כבר יהיה מאוחר מידי. ...כי ילדים לא מתגרשים מאבא ולכל ילד הזכות לשני הורים פעילים ומעורבים בחייו!!!
18
הבעיה לא מתחילה ונגמרת בזבולון אורלב... ממש לא!
יאיר תיבון | 28-03-2012 19:33
ראובן היקר, לא צריך וגם לא ממש הוגן להטיל את כל האשמה על זבולון אורלב, אבל גם אי אפשר לפטור אותו מאחריות לכך שמסקנות והמלצות וועדת שניט אינן מקודמות על ידו ושהוא משתף פעולה עם כוחות בעלי אינטרסים צרים ושיקולים שזרים לטובת הילד... בואו נקווה שהוא יתפכח ויראה את הדברים נכוחה... הרי הוא רואה עצמו כאיש חינוך, לא?! שנצא מעבדות לחרות - כי ילדים לא מתגרשים מאבא ולכל ילד הזכות לשני הורים פעילים ומעורבים בחייו!!!
19
אני דווקא כן חושב שזבולון אורלב נושא באחריות
ראובן ניסן | 03-04-2012 11:39
כל המצב ההזוי של גירושין שגם חלחל לתוך המגזר הוא תוצר של חקיקה שעודדה את זה. ב 92% ממקרי הגרושין היוזמה היא של האשה , מכאן שזה הפך מאוד משתלם לנשים להתגרש. מכאן שאת האשמה ניתן להטיל על המחוקקים וזבולון אורלב מוביל חקיקה אנטי-גברית בהקשרי גירושין והוביל כזו חקיקה עקב קשריו הפוליטיים עם הארגונים הרדיקל פמיניסטיים. את אות הפרלמנטר של המרכז הישראלי לדמוקרטיה הוא קיבל בזכות הקשרים הללו (פרופ' רות קדרי , שהיא ראש מרכז רקמן לקידום מעמד האישה, חברת סגל בכירה במרכז לדמוקרטיה אם אינני טועה) וכך בכוחו אשר ניתן לו ע"י הכח שלנו, המגזר, כיו"ר וועדת הכנסת , הוא נותן לפרופ' קדרי את מבוקשה בתמורה לאותות הצטיינות אשר מעלות את קרנו בעיני הציבור אשר אינו מבין שיש לו עסק עם אדם אשר מקמבן לעצמו צל"שים לרבות הצל"ש שקיבל ב 1973: לא הרבה יודעים אבל זבולון אורלב הוא החייל היחידי בצהל שקיבל צלש על כך שברח ממוצב קדמי באמצע מלחמה וחזר הבייתה להתחבא ביום השלישי למלחמה ונשאר שם עד הסוף, בזמן שכל המדינה נלחמה על קיומה.... הוא התחבא בבית. איך יצא שקיבל בסוף צל"ש? (על "נטישה מאורגנת של המוצב"). או... זה כבר סיפור לכתבה נפרדת, אבל זה כנראה לא שונה בהרבה מהשיטה שבה הוא קימבן לעצמו את צל"ש הפרלמנטר מס' 1... עצוב... עצוב מה שקורה פה במדינה הזו... כאשר אנשים קטנים עושים צל גדול - זה כנראה סימן שהשמש שוקעת.