אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

פרשת פקודי: מה עם קצת ספונטניות בעבודת ה'?

כל עשיית המשכן נעשית תמיד מתוך ציווי. כל עשייה של כל פריט במשכן מסתיימת במילים: "כאשר ציווה ה' את משה". הכל נעשה מתוך ציווי ולא מתוך רצון אישי. לאן נעלמה הספונטניות?

פרשת פקודי: מה עם קצת ספונטניות בעבודת ה'?
  פלאש90

פרשת פקודי מסיימת את ארבע הפרשיות העוסקות בבניית המשכן.

בפרשות תרומה ותצוה (וקצת בכי תשא) נצטוונו על בניית המשכן ואילו בפרשות ויקהל ופקודי מתבצע הבניין בפועל. בין לבין נמצא חטא העגל ולא במקרה.

בפרשות תרומה ותצוה סדר בניית המשכן הוא מהפנים כלפי חוץ. הציווי מתחיל בארון הקודש, נמשך אל הכלים שבתוך ההיכל, השולחן והמנורה ולאחר מכן על בניית המשכן עצמו. לאחר כן מדברים על מזבח העולה, הנמצא מחוץ למשכן ועל הקלעים המקיפים את המשכן כולו.

בפרשות ויקהל ופקודי, מתחילים בבנית המשכן, ורק לאחר מכן בונים את כליו. תהליך הבנייה הוא מן החוץ פנימה, קודם בונים את ההיכל ורק לאחר מכן ממלאים אותו בתוכן.

הבדל נוסף בין שתי הפרשות הוא במידת הציווי. פרשת תרומה מדברת על "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי" וגם לאחר מכן תוכנית המשכן מובאת בלשון "וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים", "וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר", הפעולות להקמת המשכן נעשות מתוך התנדבות והתעוררות של בני ישראל.

ואילו בפרשות ויקהל ופקודי, עשיית המשכן נעשית תמיד מתוך ציווי: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יי לֵאמֹר" וכל עשייה של כל פרט במשכן מסתיימת במילים: "כַּאֲשֶׁר צִוָּה יי אֶת מֹשֶׁה". הכל נעשה מתוך ציווי ולא מתוך רצון אישי.

שיקול דעת או ספונטניות

מלכתחילה המשכן ועבודת ה' היו צריכים להעשות מתוך הבנה עצמית פשוטה של כל אדם בישראל, כי הוא צריך לשאוף אל הקב"ה. עבודת ה' הייתה צריכה להעשות בצורה ספונטנית. אלא שלספונטניות ישנה סכנה, האדם עלול להסחף אל כיוונים מרוחקים מהמטרה העיקרית.

מאידך, שיקול דעת, אינו מאפשר לאדם לפרוץ את הגבולות, הוא משאיר אותו בתוך התחום הנורמטיבי, אלא שכאן החסרון הוא בכך שהאדם לא יכול להגיע לשיאים אליהם היה מגיע בפעולה הספונטנית. המחשבה מוחקת מהאדם את הרגש ולכן הוא אינו יכול להגיע להתעוררות הפנימית אליה היה מגיע מהפעולה הספונטנית.

בתחילה היה צריך להבנות המשכן מתוך התעוררות פנימית פשוטה של בני ישראל. מאת " כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ" היה יכול לבוא ולעזור בבניית המשכן. אלא שבחטא העגל, הסתבר כי המציאות עדיין איננה מוכנה לפעולות כאלה. הפעולה הטבעית עלולה להוביל את לפראות האמונית – העבודה הזרה.

בדרך הספונטנית ניתן לדלג על שלבים, ולהגיע ישר אל קודש הקודשים, עוד בטרם נבנו הקירות שמסביבו. אבל הדילוג עלול להוביל את האדם לטעויות קשות וליעדים אליהם לא רצה להגיע.

לכן לאחר חטא העגל, מגבילים את האדם, ולא מאפשרים לו לבנות את המשכן לפי דעתו, אלא הכל צריך להעשות מתוך ציווי של הקב"ה. כל פרט ופרט נעשה מתוך זהירות ושיקול דעת. בכך אנו מובטחים כי האדם לא יגיע למחוזות רחוקים מן הכוונה המקורית של התורה. הבנייה האיטית, נעשית מלמטה למעלה, מבחוץ פנימה. העלייה האיטית מבטיחה יסודיות ומהווה מעין רשת בטחון שלא ליפול ולטעות.

כפי שאמרנו בעבר, רק הקב"ה יכול להדריך את האדם מהי הדרך הנכונה לעבוד אותו ולהגיע אליו. אלא שגם אחרי הציווי צריך לזכור, כי המצב השלם יותר הוא המצב בו עובדים את הקב"ה מתוך רגש פנימי נכון וספונטני ולא מתוך ציווי.

ציווי התורה הוא הצבת גבולות לאדם, את הגבול הזה אל תעבור, אבל בתוכו אתה צריך להתעורר ולחפש את קרבת ה' בכל הדרכים גם מבלי שיהיה צורך לצוות עליך. שמור על הפעולה הספונטנית גם בתוך מערכת הציוויים. אל תחכה שיאמרו לך מה לעשות, אלא חפש לעשותו בעצמך.

פרשות המשכן שמסתיימות בסוף ספר שמות הינן הבסיס והלימוד שלנו בדרך לקרבה אל הקב"ה.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו