מרן הרב אליהו זצוק"ל כתב כי יש כמה סיבות לחומרה של עשרה בטבת. האחת היא שהצום הזה הוא ההתחלה של כל הצומות האחרים. כאן התחיל המצור על ירושלים, וישראל לא חוזרים בתשובה. אחרי שנה וחצי, בי"ז בתמוז, פורצים את חומותיה של העיר, והם עדיין לא שבים בתשובה. שלושה שבועות אחר כך, בתשעה באב, החריבו את בית המקדש, והם ממשיכים לחיות בטעות.

זו הבעיה שהביאה לנו את החורבן. הנביאים אמרו במפורש, ולא רצינו לשמוע.

ירמיהו צועק ובוכה. הוא רואה את החורבן הנורא שהולך להתרחש: "מֵעַי מֵעַי אוֹחִילָה קִירוֹת לִבִּי הֹמֶה לִּי לִבִּי". הוא לא יכול לשתוק. הוא רואה בעיני רוחו את הצבאות האכזריים של בבל מגיעים להחריב את העם ואת הארץ, והוא צועק ואומר: "עָלָה אַרְיֵה מִסֻּבְּכוֹ, וּמַשְׁחִית גּוֹיִם נָסַע יָצָא מִמְּקֹמוֹ, לָשׂוּם אַרְצֵךְ לְשַׁמָּה, עָרַיִךְ תִּצֶּינָה מֵאֵין יוֹשֵׁב".אבל עם ישראל מעדיף לעצום את העיניים ולשמוע לאשליות נביאי השקר שהבטיחו לו שלום.

מה קורה בימינו?

יש גזירות על חלוקת ירושלים, גזירות על שחרור רוצחים והבאתם לתוכנו. אותה סמיות עיניים של נביאי שקר שהבטיחה שלום קיימת גם בימינו במלוא עוצמתה.

כל צום הוא לא טקס שצמים ויוצאים ידי חובה. "הֲכָזֶה יִהְיֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ? יוֹם עַנּוֹת אָדָם נַפְשׁוֹ" (ישעיה נח). יום צום הוא יום חשבון נפש על מעשינו בימינו אנו.