הרב מוטי אלון ולא מוטי אלון. על אף שהמילה רב מסמיקה לצידו.

הרב מוטי אלון ולא מוטי אלון, כי את המעשים שמיוחסים לו הוא עשה מתוקף תפקידו כרב ולא כסתם מוטי.

הרב מוטי אלון ולא מוטי אלון, כי התלמידים שבאו, באו אל הרב, המלמד, בשל הילת הקדושה והטהרה.

ההסתרה שהייתה, הייתה תחת המעטה הרבני. חוסר האמון בכל המערכות, המערכת המשפטית, פורום תקנה על רבניו, היו תחת רבניותו של אלון. הספרים שנשארו על כונניות רבות היו בשל התורה שנכתבה בהם.

אפשר להיתפס אל העניין הטכני. מי שעבר הכשרה והוסמך לרבנות הוא רב. זהו.

אפשר להגיד מאידך, שרב הוא סמכות הלכתית ומוסרית מעין כמוה, ולכן יש לנשל את התואר מאיש כזה. ומהרב עזרא שיינברג, והרב ברלנד והרב מצגר. אנשים שדרדרו את התואר רב לביב שופכין. אבל מי אנו שנגיד את זה? צריכים הרבנים כולם לצאת בגילוי דעת חריף ומבוהל, כמי שאחזה אש בציציות ראשם. ולדרוש להסיר את התואר רב מאנשים כאלו.

אבל נדמה ואני מקווה שאני טועה, שאת זה נשמע רק על רב שמקל בהלכות כאלו ואחרות, מי שפורץ גדר ונושכהו נחש. רק על מי שמקל איפה שצריך להחמיר, אז, יכתבו גילויי דעת חמורי סבר, עם כל הסופרלטיבים.

ברור שכולם מתנגדים, רבים מהם עמדו באומץ מול אותם רבנים והרחיקו אותם, אפילו הביאו אותם למאסר. ברור שאלו נושאים עדינים, וקשים. ובכל זאת האמירה הציבורית לא חד משמעית, לא מזהירים את הציבור. לא קורעים קריעה.

למרות שעל כל טיפת זרע לבטלה מרביצים לתלמידים שיעורים ואזהרות מהנסתר ועד לנגלה. פה כולם נזכרו שהאדם הוא מורכב ובעל פנים רבות ויצר טוב ויצר רע וכל הגדול מחברו וכ"ו.  מאז זכריה בן אבקולס מידת הענווה לא פשטה כל כך.

אז הרב מוטי אלון והרב עזרא שיינברג והרב אליעזר ברלנד. כי על כך הם נידונו ובזה הייתה עברתם, את כוחם הזה הם ניצלו לרעה. זה מה שילמד אנשים שבין האנשים עם התואר רב המחולק היום, יש גם לצערנו אנשים כאלו.