להתאמן לזוגיות: החיים כבית ספר ללימודי אהבה - סרוגים

להתאמן לזוגיות: החיים כבית ספר ללימודי אהבה

במהלך תקופת הדייטים הבנתי שאם אני רוצה זוגיות טובה ואוהבת מוטב שאתאמן עוד בהיותי רווקה ביחסי אהבה בכל מערכות היחסים בחיי

author-image
להתאמן לזוגיות: החיים כבית ספר ללימודי אהבה
  להתאמן לזוגיות. צילום: שאטרסטוק

בינינו, זו מלאכה מאתגרת: לעבוד על המידות ולנסות להיות אי של אהבה שמייצר ומקבל אהבה אבל בסופה של דרך זה מתגמל ומשמח והיו גם פעמים בהם ראיתי איך התנהלות במערכת יחסים אחת מזכירה מאוד את מה שקורה בחיי במערכת יחסים אחרת.

אהבתה של הכלבה "רנה"

סבתי רינה בת עדינה ז"ל האהובה שהלכה לעולמה השנה ומשנת הטוב והאהבה שהותירה אחריה מלווה את שגרת חיי, הייתה תמיד אומרת לי "כלב- כולו לב". לא תמיד הבנתי את פשר המשפט, שכן בעודי ילדה, מכר קרוב של המשפחה שתל בנו אמונות מגבילות ביחס לכלבים וכמה הם מפחידים. וכך,

עברתי את ילדותי ללא קירבה מיוחדת לכלבים, שלא לומר שמירת מרחק נגיעה.

פעם אחת, כשהתחלתי את לימודיי באוניברסיטה, אמא שלי החליטה להביא כלבה יפהפייה מהדגם קוקר ספנייל, קראו לה "רנה" (עם צירה). כך פשוט קיבלנו אותה עם שמה למרות שסבתי ז"ל לא כל כך חיבבה את השם (במחילה מכבודה). היא הייתה גדולה עד מאוד ונוכחותה הייתה מורגשת. אבל עיניה, עיניה היו עגולות וגדולות, רכות ונוגות, היית יכול לקבל ממנה חום אנושי במבט אחד ישיר.

בתחילה, לא הייתי ניגשת אליה הרבה, ליטוף אחד פה, ליטוף אחד שם, לא מעבר. אבל אט-אט נוצרו בינינו קירבה ויחסי אמון, עד כדי כך שגם קפיצותיה לגבהים ונביחותיה החזקות התפרשו בעיניי לראשונה בחיי כמחווה של געגוע ואהבה ולא כפי שפעם הייתי נוטה לפרש תגובות כאלה כממליצות על שמירת מרחק במובן של "צפה פגיעה".  ידעתי שכוונותיה טובות.

באחד מהלילות האפלים, נדמה לי שבהם נפרדתי מאחד מהבחורים, הייתי לבד עם רנה בדירתי. לאחר שיחת הטלפון עם הבחור התחלתי לדמוע. לעולם לא אשכח את הרגע בו רנה הכלבה זיהתה את הדמעות המבצבצות מבעד לעיניי הזוהרות. היא התקרבה אלי, סימנה לי עם רגלה כי היא מצפה שאלטף אותה, לרגע היה נדמה לי שראיתי גם בעיניה רסיסי דמעות. חשבתי לעצמי, מה רבו מעשיך ה', גם כלבה יכולה לתת אהבה, או כמו שסבתא לי אומרת "כלב-כולו לב".

מאז הבנתי אלו תהליכים אנו יכולים לעשות עם עצמנו בשינוי דפוסי חשיבה ונתינת אמון מחודש. נדהמתי כמה אהבה יש בעולם שעוד לא הכרנו וכמה חשוב להיות מוקפים באהבה בכל מערכות היחסים שלנו כי אהבה זה מדבק.

להכניס אהבה לתוך רשימת המכולת

לאחרונה נתקלתי בפוסט של מאמנת להורות שמדבר על החשיבות לאפשר לילד לטעות.

הטענה היא שילד חייב לטעות כדי להתפתח רגשית והתנהגותית. זה התחבר לי מאוד לעולם הדייטים.

יש משהו בעולם הדייטים שמצד אחד מבקש טוב, מבקש להרבות אהבה בעולם אך יש בו גם סתירה פנימית; אנו מחפשים אהבה אבל לא תמיד מתנהלים מתוך אהבה, לפני הדייט, במהלך הדייט וגם כשבוחרים לסיים את הקשר. אנו לא מאפשרים לצד השני לטעות. אנו בוחנים את האחר בעיניים מאוד שיפוטיות, אנו פוסלים ונפסלים, מתנהלים מתוך קריטריונים נוקשים, במקום להבין מה באמת בעצם כולנו רוצים (אהבה…).

שאלתי את עצמי כמה באמת אנחנו מאפשרים לצד השני "לטעות ולהישאר בחיים" בייחוד בדייטים הראשונים, כלומר כמה באמת אנו באים לדייט בעיניים מלאות אהבה, בעיניים חומלות ומכילות, שהרי אותה חולשה אנושית שאנו רואים באחר קיימת גם בנו.

כמה אנו מאפשרים לצד השני לפשל, לומר את המילה הלא נכונה, לאחר לנו ב-5 דקות נוספות מעל הממוצע, ללבוש את החולצה מהמותג שאני הכי לא אוהבת, וזה רק הולך ומסתעף.

אני מסתכלת מסביבי ורואה באיזו מערכת דייטים קשוחה אנו מתנהלים, שלצערי הרב לא פוסחת כלל וכלל גם על המגזר הדתי. מצפים ממך להיות מה"קריטריון הנכון" ובהתאם לכך אתה נמדד, והמבחן הוא מאוד פשוט: "כן" או "לא", לא תמיד יש באמצע.

מספיק להציץ בקבוצת הייעוץ של הקבוצה שלי "משנים סטטוס" כדי להתוודע לסיבות הרבות שבגינן בחורים ובחורות פוסלים ונפסלים: "לא למד בישיבת ההסדר הנכונה", "הוא חוזר בתשובה", "היא בת להורים גרושים", "היא לא מעולם החינוך או הטיפול", "הוא מהעדה ההיא", "הוריו לא מיוחסים".

האם זהו עולם הערכים שלנו? האם אלו הפרמטרים לבחון שידוך טוב?? לא באמת…אז נכון שלפעמים זה נוח לכולנו לצאת עם מישהו שדומה לנו גם בנתונים היבשים, אבל חשוב שנזכור שזה לא הפרמטר היחיד להצלחת הנישואין.

אמר פעם הרב שך: "כשרון הוא מעלה, ויחוס זהו מעלה. אך עם מעלות אלו לא מתחתנים. רק עם מידות מתחתנים". חשוב שנשאל את עצמנו מה אנו מחפשים כשאנו יוצאים לדייט? האם מישהו שישלים חסכים שלנו או שירצה את הסביבה הקרובה שלנו? או פשוט מישהו לאהוב?

זה נכון שיש לתת חשיבות לרצון פנימי אמיתי שלנו, אבל בסופו של דבר, אם נתחקה אחר מקור השלמות, הקב"ה שכולנו נבראנו בצלמו, לא מבחין בין דם לדם, בין צבעי עור וכיו"ב; אני מצפה ומאמינה שבדור הזה וגם בדור של ילדנו שיקולים חיצוניים יותר בבחירת בן זוג ילכו וייטשטשו. לא סתם עם ישראל התקבץ בארצו מכל ארצות פזוריו, פשוט לאהוב יהודי באשר הוא יהודי, זה הכי love.

דלתות אהבה מסתובבות

מכירים את זה שקורים לכם דברים דומים בתחומים מקבילים בחייכם? יצא לכם פעם שחיפשתם שותפה לדירת רווקים ופשוט לא הצלחתם לתאם פגישה. מלכתחילה נדלקה לך נורה אדומה כי היא לא עשתה רושם רציני שאמרה ש"היא בודקת במקביל עוד דירות ורק באה לראות את השטח"? מכירות את זה שרציתם לתאם דייט וזה לא הסתדר כי הוא עובד בשעות שאת פנויה ולך יש שיעורי ימימה כשהוא פנוי ומחר הוא טוען שלא יכול כי כבר קבע עם חבר בערב משחקי קופסא ואז הוא דוחה אותך לשבוע הבא?

יצא לך לעבוד מול בוס ביקורתי וחם מזג שאת מקבלת את שיגעונותיו כי פשוט אמרו לך שהשוק על הפנים ואת מאמינה שלא תצליחי למצוא מקום עבודה חדש ? יצא לך להישאר עם בת זוג שלא באמת טובה אליך, לא מעריכה אותך ולא מקבלת אותך כמו שאתה ואתה נשאר איתה כי אתה מאמין שלא תוכל לקבל בת זוג טובה ממנה כי גם ככה היא מקבלת אותך עם השריטות שלך ואתה חושב שאולי "לא נותרו בנות איכותיות בשוק"?

כל מערכות היחסים בחיינו הם בבואה והשתקפות למערכת האמונות שלנו בקשר לערכנו העצמי והדברים שאנו מאמינים שמגיעים לנו בחיינו. אם כך, אולי כדאי שנתחיל כבר מעכשיו להתאמן בלהוסיף ולייצר אהבה בייחוד במקומות המאתגרים אותנו?

קחו את הדוגמא הבאה: את עייפה מאוד, חזרת ב-12 בלילה אחרי עבודה ושיעור תורה, את חוזרת לדירה, כל מאווייך זה לנשנש משהו קטן, לראות איזה סרטון, להתקלח ולעוף לישון עד שאת פנייך מקבלת השותפה שלך לדירה. היא כל היום הייתה בבית והבחינה שהיו כמה דברים שבהן פישלת בכל מה שקשור לתורנות הניקיון שלכם בדירה. היא מתחילה לירות לכיוונך את כל אשר על ליבה, זרקה עלייך 7 טונות של דברי ביקורת והותירה אותך פעורת פה.

מה היית עושה? היית תוקפת חזרה? מבליגה? אולי מנסה להקליל את האווירה עם איזו בדיחה שקשורה לאותו נושא? התגובה שלך באותו רגע (וגם אם לא הצלחת באותו רגע – אחרי שיצאת להתאוורר) תהיה מושפעת מהחשיבות שאת מעניקה ליכולתך ואפילו לכוחך לייצר אהבה בעולם. כמות האהבה שבחייך – בידיך.

הרב קוק תיאר זאת בספרו "ערפילי טוהר" (עמ' ל"ט): "הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק, אינם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה, אינם קובלים על הבערות אלא מוסיפים חכמה". שנזכה להרבות אהבה בעולם וללכת בדרכם של צדיקים.

==============================================================================================

הכותבת נירית הושיה, היא עו"ד ומאמנת רווקה סרוגה ומנהלת את קבוצת השידוכים והייעוץ בפייסבוק לרווקי המגזר הדתי "משנים סטטוס" 

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
תגובה אחת מיין לפי
1
וואו כל כך נכון
נתנאל | 09-12-2018 12:21
התחברתי מאוד.. רק בשבוע שעבר מישהי פסלה אותי כי לא שרתתי בצבא (הייתי תלמיד בישיבה חרדית באותם ימים). כתבת נכון ומדויק.. כל הכבוד ♥️