יהודה לוינגר

רגע לפני הצהרת שר החינוך אם אנחנו בדרך למערכת הבחירות, רעשה התקשורת שאם בנט יתפטר זו תהיה טעות מרה. גם חברי הכנסת לחצו עליו מבית שלא ילך לבחירות כי אחרת זה יהיה סופו הפוליטי. האמת היא שנתניהו צדק: החלטתו של בנט הייתה פוליטית ולא עניינית. הוא מעולם לא התנהל במערכת הביטחון, עברו הצבאי לא מסתכם בדרגת אלוף ומעלה. הצלחות בהייטק ובחינוך – גדולות כמה שיהיו, והן רבות – לא משתוות לביטחון ישראל.

נתניהו אתמול, בפעם המי יודע מה, עשה לבנט בית ספר לתקשורת. אני אנווט, אני אכריע. גם לנתניהו אין עבר צבאי ניהולי, אבל הוא ידע להדגיש לבנט היטב: אני גם הייתי קצין בסיירת, אני נפצעתי ואיבדתי אח וחברים, אבל אני עם ניסיון של שנים בניהול הקבינט הביטחוני של ישראל – אל תגיד שיש לך מה להוסיף למערכת הביטחון יותר ממני. בנט גילה מנהיגות ואחריות אומרים כולם רגע אחרי ההצהרה. אבל בשביל אחריות הוא יכול להיות מנכ"ל משרד הביטחון מצויין.

בפוליטיקה צריך נועזות: מפלגה מגזרית לעולם לא תוכל לכבוש את תיק הביטחון והחוץ, וזו אולי הייתה ההזדמנות הקרובה ביותר שאי פעם הייתה כדי לעבור את החומה הבצורה. זו הבעייה של מפלגות דתיות: הפחד מהאופוזיציה. כאשר האידאולוגיה שלך נשענת על מגזריות, אם אתה לא בקואליציה אתה פשוט לא שם. מפלגות אידאולוגיות יכולות לפרוח באופוזיציה. מפלגות מגזריות מעוניינות לשנות מבפנים.

בתקופה הרגישה ביותר, כמעט רגע לפני ההתנתקות, הובילו בכירים במפד"ל להישאר בממשלה ולנסות להשפיע מבפנים, וגם אז שרון שינה פתאום את דעתו. אז לא היה להם ברירה והם התפטרו. מה היה קורה אם לשרון לא הייתה ממשלה כבר לפני ההחלטה על ההתנתקות? האם הייתה עוברת? מי יודע. במצב הביטחוני היום, בעזה בנט היה יכול לשנות את המשוואה ולהגיד לנתניהו שנגמר עידן ההתרפסות מול החמאס והולכים לבחירות על זה. אבל בנט התקפל, נשאר המנהיג האחראי הלאומי, ודחה בעוד כמה עשורים את האפשרות שמפלגת הבית היהודי תגיע לדרגי הביטחון והחוץ הגבוהים, כולל הוא עצמו.

גיא עזרא

בניגוד לכל התחזיות וההערכות, יו"ר הבית היהודי נפתלי בנט, הפתיע כשהודיע כי החליט לא להתפטר מממשלת נתניהו. עוד יותר הוא הפתיע כשאמר שהוא רוצה להאמין לנתניהו שאמר כי בכוונתו להוביל מדיניות בטחון חדשה ובלתי מתפשרת.

בשורה התחתונה, בנט הוכיח מנהיגות. המהלך הנוכחי- כפי שהוא אמר בנאומו- יעלה לו במחיר פוליטי כבד והאולטימטום שהציב לנתניהו בשבוע שעבר ילווה אותו לאורך כל קמפיין הבחירות, אבל לפחות הוא הבטיח שזה לא יהיה מצידו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו.

בנט הוכיח שאמנם בפוליטיקה אין דבר כזה אחריות- תשאלו את ליברמן- אבל במנהיגות יש. ובנט הוכיח שלפני שהוא פוליטיקאי, הוא מנהיג. של מפלגה, של ציבור ושל עם שלם.

דבר נוסף שבנט הרוויח, הוא העברת הכדור למגרש של נתניהו. ראש הממשלה כבר לא יוכל להאשים איש מלבד את עצמו אם גישת הבטחון לא תשתנה. ליברמן פרש, בנט מגבה וחובת ההוכחה היא על מי שמיתג את עצמו כמר בטחון ש"חזק מול החמאס". מי שיוכל להגיד 'אמרתי לכם' הוא בנט בעצמו, שבכשרון רב הצליח להלך בין הטיפות, לנגח את נתניהו, להישאר בממשלה ולתפס כמבוגר האחראי.

כך או כך, נראה כי לפי שעה הבחירות נדחו בכמה חודשים נוספים. אך אין ספק שמערכת הבחירות נפתחה כבר בשבוע שעבר, ואם אתם שואלים אותי, בנט פתח אותה עם לא מעט נקודות חיוביות.

עם מי אתם מסכימים? הצביעו עכשיו: