ביודעין הוא שנתניהו מקיף את עצמו בחובשי כיפות לאורך כל הקריירה שלו. הם טובים בשביל להיות חוטבי עצים ושואבי מים אבל הנהגה? מה פתאום! גג חינוך- עוד מאז ימי זבולון המר.

תגידו, אבל איילת שקד קיבלה את תיק המשפטים החשוב. נכון וגם זה נחשב כסחיטה אדירה. משום מה ליברמן עם חמישה מנדטים יכול לקבל את תיק הביטחון בקלות ולפרוש כאוות נפשו כשהאדמה בוערת והוא יוצא גבר גבר. רק בנט סוחט.

אציין שעל אף התחושה החמוצה והמרה של הסבבים האחרונים, שעשו ממש כאבי בטן, לא שפטתי את נתניהו לחומרה. כי באמת המציאות מורכבת, כשהאיום מצפון ממתין להזדמנות וייתכן בכלל שהאיראנים עומדים מאחורי ההתפתחויות העזתיות, כדי למשוך אותנו למלכודת- בהפעלתם את הג'יהאד האסלאמי וארגונים "סוררים" אחרים- כפי שהיה הפעם.

אך אם המצב הביטחוני כל כך גרוע, למה לא לתת לבנט את תיק הביטחון? אם גם ככה נתניהו והדרג הצבאי קובעים את הדרך, אז בנט יצא כשידו על התחתונה כפי שהיה ליברמן כשטען שלא נותנים לו להשפיע. ואם לא, אז למה כשהמצב הביטחוני חמור, אין לנו צורך בשר ביטחון במשרה מלאה?

על פי נאום נתניהו אתמול, הוא (נתניהו) עשה את הטוב ביותר בתיקי החוץ, האוצר ועכשיו בביטחון. אני תוהה למה בכלל כל הסרבול הזה של שרים וממשלה. שייקח על עצמו גם את שאר התיקים ונראה שגשוג בתחבורה, חינוך, ביטחון פנים ובשאר התחומים. מישהו יודע איפה הניחו את שמן המשחה? מי האחרון שהשתמש בו?

בחזרה לבנט

בסיטואציה שנוצרה, בנט ניצב כמנהיג ציבור ומנצל הזדמנויות פוליטיות כפי שנהוג בפוליטיקה. ומשום מה הביקורת על בנט תמיד יוצאת מפרופורציה. נזכיר שליברמן הוא זה שהשאיר קואליציה רעועה בשנת בחירות- "כשהאדמה בוערת" כדברי נתניהו. כשכל אורן חזן יכול לעשות שבת לעצמו וכל מפלגה תנסה למתוח את החבל כדי לקצור הישגים לפני הבחירות. כך גם יודעות כל השותפות הקואליציוניות- תקשיבו לכחלון ודרעי.

נתניהו יודע שקצרה הדרך לבחירות, הוא רק רוצה לקבוע את העיתוי והנושא. הוא מבין שיציאה לבחירות כשהנושא הוא הסבב האחרון בעזה לא נוחה לו. הביקורת הציבורית יכולה להגיע לקלפי ובמקום ארבעים המנדטים שהצהיר עליהם יקבל הרבה פחות ובנט יצא נסקר, ולמרבה ההפתעה כנראה שגם ליברמן. אל תטעו, זו הסוגיה וזה לא שנתניהו מגלה אחריות ובנט עושה פוליטיקה. שניהם משחקים במגרש הפוליטי.

נתניהו בשביל אילוצים פוליטיים מינה את ליברמן לשר ביטחון לאחר שאמר עליו שהכדור היחיד ששרק לידו זה כדור טניס, מינה את יריבתו הגדולה ציפי לבני לשרת החוץ, והתעוררנו יום אחד עם איחוד מרגש עם שאול מופז שסנט בנתניהו השכם והערב. רק בנט לא. רק הוא מוקצה מחמת מיאוס. כי את הסרוגים אפשר להפחיד שהם יפילו ממשלת ימין. כי זה לא בנט, זה אנחנו. לא על בנט עושים סיבוב אלא עלינו. מי שרוצה הנהגה חייב לשחק במגרש הפוליטי בלי למצמץ.