"אני אדאג לחינוך הדתי", אמר המועמד בעיר בה ביקרתי.

ואני כמעט התפוצצתי מצחוק. אותו אדם שחילק אישורי הקמה ו"כאילו שעות" לכל דיכפין, הביא לכך שהחינוך הדתי בעירו, בנוי על הרבה מוסדות שונים – אך כולם דלי משאבים, דלי יכולת מקצועית ועם הרבה תשלומי הורים שמנסים לכסות על הבעיות שיצר, הוא או קודמיו.

מי שקרא את שמי אשר חתום על המאמר, ודאי חושב שמדובר על עוד מאבק בין מוסדות חרדיים לאומיים לבין מוסדות דתיים פתוחים. אלא שאבקש לטעון שזה רק היבט קטנטן של בעיה רחבה יותר.

לשם הדוגמא: נניח שיש ישוב ובו מספר קטן יחסית של משפחות דתיות. אלה שולחות את ילדיהן לממ"ד המקומי ועם הגעת הילדים לגיל התיכון, הן מוציאות אותם למוסדות שונים בישובים אחרים. כל הורה, בהתאם להשקפתו הדתית ולפי דרכו של הנער, בוחר את מוסד הלימודים: ישיבה עם דגש שמרני, תיכון דתי המתמקד בלימוד מדעים מאתגרים, או אולי דווקא ישיבה עם ניחוח סביבתי ומענה חברתי.

והנה קמו מספר הורים שקצו בנסיעות אל מחוץ לישוב ולחצו על נציגם במועצה, למצוא לעצמם פתרון קרוב. אותו נציג שמתפלל איתם באותו מניין, החל לקדם בניית ישיבה תיכונית בתוך הישוב. אנשי משרד החינוך שמבינים את המרחב האזורי, התנגדו, אך הוא לחץ ולחץ והציג אותם כמיושנים הרוצים רק לשמר את הקיים. לחציו הועילו, ונציגיו בפוליטיקה הארצית הביאו לנתינת סמל מוסד ולהקצאת מבנה. מספר ימים אח"כ כבר הניחו את אבן הפינה ובכל שלב בבנייה טרחו להצטלם לצד שלט מושקע וסרט גזור. "אני דואג לחינוך הדתי", התגאה הנציג בשעה שהוא מחובק עם כמה הורים שהעריכו את פועלו, אלא שמעטים שמו לב לתוצאות המהלך שהוביל:

כעת, באותו ישוב יש ישיבה תיכונית. גודלה הקטן אשר מכיל בקושי כיתה או שתיים בשכבה, הופך אותה מיד למוסד עם חסכים תקציביים. גם תשלומי ההורים הגבוהים אינם מצליחים להדביק את הכיתות הלא תקניות, את חוסר היכולת לממן מספיק מגמות והקבצות, תגבור תורני ועוד. המבנה קטן, ללא בית מדרש, ללא מעבדות, ללא אולם ספורט ואין מה לדבר על פינוקים כמו ספרייה, חדר מוסיקה ועוד.

יתרה מכך, המלחמה על כל תלמיד חייבה את מחלקת החינוך המקומית לאכוף את ההורים להרשם רק לישיבה זו. חרדים לאומים ודתיים פתוחים – כולם צריכים כעת להיכנס תחת אותה מערכת חינוכית דלה ואתם יכולים לדמיין את המריבות הפנימיות על כל שעה שממילא אין.

הנציג לכאורה דאג לחינוך הדתי והקים במו ידיו ישיבה תיכונית, אך בפועל הוא הכניס את התושבים הדתיים אל תוך קופסת שימורים קטנה ונטולת בחירה.

אם כן, איזו מפלגה אכן תדאג לחינוך הדתי? זה משתנה מאתר לאתר ותלוי במקום בו אתה גר. אבקש לטעון שאין זה תלוי באידאולוגיה ובסוג הכיפה, אלא בעיקר באחריות הציבורית של המועמד ובהבנה של החשיבות במדיניות רחבה המביטה על ההשלכות לטווח הארוך.

לעיתים המועמד הדתי הוא זה שמכיר היטב את הצרכים וידע לדאוג בהוגנות, לאינטרס של כל בוחריו. לעיתים, דווקא ההכרות הזו, סמיכות המקום בבית הכנסת ואכילת הקוגל המשותף, היא זו שתגרום לו לפעול בחוסר אחריות.

הולכים להצביע? אל תבחרו במחלקי הסוכריות.

=======

שמואל שטח הוא מנכ"ל תנועת תנועת 'נאמני תורה ועבודה'