כל העליהום על יו"ר לשכת עורכי הדין, אפי נווה, כנראה לא היה קורה אם בראשות משרד המשפטים הייתה עומדת שרה אחרת. כל מי שטיפה מעורה בנבכי הפוליטיקה יודע כמה מחפשים את איילת שקד, בטח אחרי השנתיים האחרונות שהפכו אותה לדמות החזקה בממשלה.

איך אני יודעת? כי אם גם דרכי, הכתבת הצעירה, ניסו להפיל אותה בפח – כנראה שיש חיפושים מאומצים ומכווני מטרה, שלצער מעטים – עד כה לא נענתה.

בלי להיכנס לפרטי הפרשה המכאיבה והפרטית בעיקר, מנצלים רודפי שקד את המקרה המביך של נווה כדי לפגוע בה. המטרה היא, שלא יהיה לה רוב בוועדה לבחירת שופטים שצפוייה להתכנס בחודש הבא, זאת מול הטענה כי הדיל של שקד עם נווה מכריע את לשון המאזניים, בכך שהאחרון נמצא לצידה יחד עם חברי הכנסת בוועדה, והופך את עמדת השופטים למיעוט.

בפועל, שלוש וחצי שנים של מדיניות שמרנית שמובילה השרה, עשו את שלהן ובלי לצאת בהצהרות, כנראה גם בלי נווה הרוב מובטח.

בכלל צריך לציין, אולי נווה יהיה הראשון, אבל עד כה, אף פעם לא הועמד לדין אדם על מעשה כזה.

אז איך אף אחד לא אמר את זה עד עכשיו? בעיקר כי נווה לא מצטייר ימני. אחרי שתמך במחאות נגד החוק הלאום לאחרונה, והתבטא מספר פעמים על עיגון זכויות מלא של ערביי ישראל. בנוסף, בשיח של ימין – שמאל, נקלע נווה בין הפטיש לסדן: לא מאלא שזכו לעדנת הרשת ממצייצי הימין מצד אחד, ומנגד, מותקף מהצד השמאלי שמנצלים כאמור את הסיטואציה להביך את שקד על קשריה הטובים עימו.