יום כיפור כעבודה פנימית – כפי שמתואר בעבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים (ויקרא ט"ז), הפעילות של הכהן הגדול הייתה בחלקיו הפנימיים של המקדש. הפתיחה של הפרק מדברת על ההכנות לביאת אהרון אל הקודש מבית לפרוכת (שם, ב'-ד') אחת העבודות המרכזיות היא עבודת הקטורת המוכנסת אל קודש הקדשים ועוד.

לעומת יום הכיפורים, שכל עניינו הוא עבודה פנימית, חג סוכות, עיקר העבודה בו היא במזבח החיצון. עיקר עבודת הקורבנות ב"מזבח העולה לישראל" יש מעבר מהמקום הפנימי הדומיננטי ביום כיפור, למזבח החיצוני שהוא המרכז בסוכות. כך בחנוכת בית המקדש בידי שלמה (מל"א ח'). שלמה המלך אוסף את העם בחג סוכות והזביחה היא על המזבח החיצון.

כך גם המשנה מתארת את מצוות הערבה: "ומלקטים משם מורביות של ערבה וזוקפין אותן בצידי המזבח וראשיהן כפופין על גבי המזבח…בכול יום היו מקיפין את המזבח פעם אחת…ואותו יום מקיפין את המזבח שבע פעמים…" ( סוכה פ"ד מ"ה).

ואולי למעלה מזה. יש מימרות הקושרות בין יתר המצוות של סוכות – נטילת ארבעת המינים וישיבה בסוכה, הנעשות בגבולין, לבין הקרבה על המזבח:

"אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר: כל הנוטל לולב באגודו והדס בעבותו מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קורבן, שנאמר ' אסרו חג בעבתים עד קרנות המזבח' " (סוכה מה,ב)

כך גם בקיום מצוות סוכה. הגמרא לומדת חלק מהלכות סוכה מהמקדש. כך למשל הגובה המינימלי לסוכה הוא עשרה טפחים.

"ושאינה גבוהה עשרה טפחים- מנלן? אתמר רב ורבי חנינא ורבי יוחנן ורב חביבא… ארון תשעה וכפורת טפח הרי כאן עשרה וכתיב ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת" ( סוכה ד,ב).

הגמרא לומדת לא לימוד טכני בלבד של גובה עשרה טפחים, אלא נכון אולי לומר שהלימוד מתכוון להשוות בין הסוכה למקדש. המקדש "עובר" לסוכתו של האדם.

ביום כיפור אנו מוצאים במקדש התכנסות פנימית, של אדם אחד- הכהן הגדול הנכנס לקודש הקדשים. זה מפגש אינטימי, אישי עם השכינה כביכול.

בחג סוכות הקדושה יוצאת למרחב, לחצר, למקום המזבח החיצוני. לא רק הכהן הגדול , אלא לכלל ישראל. השכינה כביכול יוצאת לעם ישראל הבא להיראות ברגל לפני ה'. ולא רק במקום המקדש אלא בכל מקום שבו אדם נוטל לולב "כאילו בנה מזבח". וכל סוכה היא בבחינת מקדש ומקום השראת שכינה.

הרב נגן (כתב על כך בהרחבה רבה בעבודת הדוקטורט שלו ובספר שהוציא בישיבת עתניאל) טען שהסוכה ויתר מצוות החג הינן ביטוי להתפשטות השכינה בחג הסוכות – גם מעבר לחלקו החיצוני של המקדש- אל סוכתו של כל אחד מאתנו. וכך כתב: "לעומת זאת בחג הסוכות באה השכינה אלינו, למקום המגורים שלנו.. אחרי יום הכיפורים בו נכנס הכהן אל הקדש, גומל הקב"ה לחסידיו, ויורד אלינו אל סוכותינו כדי להעשיר את חיינו בשכינתו".

נחתום בדברים המתוקים שכתב ה"נתיבות שלום" (כך ניתן למצוא בספרי חסידות נוספים)

"הסוכה היא בחינת הבאה לביתו, וכמו דאיתא, שהסוכה היא בחינת חופה, ובחינת 'הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך' לכן נקרא חג הסוכות זמן שמחתנו, והוא ע"פ דאיתא בכוונות בעניין הימים הנוראים שכולם בחינת הכנה לבחינת נישואין, וחג הסוכות הוא בחינת הנישואין והובאה לביתו. ובשמיני עצרת הוא בחינת הייחוד".