בין 36 הטייסים החדשים: אחיה של תמר אריאל ז"ל

אחד מ- 36 פרחי הטיס שיקבלו היום (חמישי) כנפי טיס בטקס היוקרתי בבסיס חצרים הוא סגן א', אחיה של תמר אריאל ז"ל, נווטת הקרב הדתיה הראשונה שנהרגה באסון בנפאל.

מלבד תמר ז"ל, לא' יש עוד אח, י', שסיים אף הוא לפני מספר שנים קורס טיס ומשמש כטייס מסוקים.

אמם של השלושה, ענת אריאל, התראיינה הבוקר לגל"צ וסיפרה על התחושה של אם שיש לה שלושה ילדים בטופ של הצבא והפתיעה כשאמרה כי אף אחד מהם לא חלם להיות טייס כשיהיה גדול: "בורכתי בילדים כשרוניים וגם בילדים שברגע שהם התקבלו לקורס היוקרתי הייתה להם מוטיבציה והתמדה וגם כשקשה הם יודעים לקום למחרת".

על השאלה מתי בנה א', החליט ללכת בעקבות אחיו, סיפרה אריאל: "זה נורא פשוט. הוא היה במכינה כשתמר נהרגה. הוזמן למיונים ועבר את השלבים והיה מאושר. אני חייבת לומר שאף אחד מהם לא חלם להיות טייס כשהוא יהיה גדול. הם בורכו בכישורים המתאימים".

אריאל אף הוסיפה כי אף אחד מילדיה לא החליט ללכת לקורס טיס בגלל שאח שלו היה שם: "בואי נגיד שאחרי שהוא התקבל אז תמיד יש את תמר ברקע שמעודדת מרחוק. יש איזשהו דרייב בתוך הנשמה שרוצה גם להצליח כמו שתמר הצליחה. 'אחותי הייתה אז גם אני חייב להיות'".

כשנשאלה האם לא חששה לשלוח את בנה הקטן להיות טייס השיבה אריאל תשובה מלאת אמונה: "ממש לא. אנחנו אנשי אמונה ונותנים לילד לבחור מה שטוב לו ואני לא אחראית לגורל הילדים שלי ואני לא מפריעה להם בבחירה שלהם. יש פה גם צבא ששחליט מה טוב לילדים שלי אז אני ממש לא אבוא להפריע לו".

אריאל התייחסה גם לסוגייה שמעסיקה רבות את החברה הישראלי בשנים האחרונות והיא שילובן של נשים ביחידות לוחמות. כשנשאלה למי היה יותר קשה במהלך הקורס אמרה אריאל: "נראה לי לתמר, היא הייתה בת והייתה צריכה להתמודד עם העובדה שהיא הייתה דתייה. הבנות הן יותר רגשניות ותמר הייתה איתי בטלפון הרבה יותר מהבנים".

אריאל ריגשה כשסיפרה כי עד היום היא מגלה דברים חדשים על תמר: "לא מזמן שמעתי על משהו שנקרא 'נוהל תמר'. כשנכנסים לחדר ומישהו אומר 'נוהל תמר' אז צריך לדבר בשפה נקייה".

לקראת סיום סיפרה אריאל על התחושות שמלוות אותה לקראת הטקס כשברקע חסרונה של תמר: "האמת היא שאני יכולה לומר לכם ששלשום הייתה חזרה גנרלית והלב התפוצץ מגאווה והיום אני לא יודעת מה אני אעשה. תמר איתי כל הזמן. וביום שלישי האחרון בחזרה הגנרלית כשהתנגן השיר של המפגן האווירי אני חשבתי על תמר והזלתי דמעה והיום אני אזיל דמעה. מפני שהשמחות שלנו חסרות ותמר איתנו כל הזמן והגעגוע הזה הוא לא פשוט. אבל מיד אני מתגברת וממשיכה בשמחה".