ונהרו אליו כל הגויים.

טוב שהמהומות סביב קיום האירוויזיון בירושלים נרגעו. האירוויזיון לא צריך להתקיים בירושלים. לא בגלל שזה ירגיז את המארגנים ולא בגלל שזה יעודד חרמות – זה פשוט לא מקומו.

ירושלים היא עיר הקודש. טבעי שאירועים של קודש ימצאו בה את מקומם. בתי מדרש, בתי כנסת, ישיבות, אולפנות, היכל שלמה, מכון המקדש ועוד ועוד – מכבדים את עיר הקודש.

ירושלים היא גם עירו של עם ישראל, בירתו הנצחית. טבעי שמבנים חשובים לאומה ימצאו בה את מקומם. הכנסת, בית המשפט העליון, משרדי הממשלה, האוניברסיטה העברית, הספרייה הלאומית, מוזיאון ישראל, יד ושם – מקומם בירושלים. גם אירועי תרבות וספורט שעם ישראל מחשיב ורואה בהם אירועים חשובים –  גם אם חלקנו פחות מתחברים אליהם – מקומם בירושלים.

האירוויזיון לא.

במשך שנים התפתחה סביב התחרות תרבות שלמה המנוגדת בכל מובן לערכי היסוד של מורשת ישראל. נהנתנות, חופש מיני וריסוק הזהות המגדרית שמאפיינים בשנים האחרונות בצורה מובהקת את התחרות הזאת הם ההיפך מכל מה שאנחנו מאמינים בו. מה לעיר המקדש ולפורקן המיני הזה? גם אם הזמרת הישראלית שזכתה בתחרות, לא ייצגה דבר מכל אלה, אין זה משנה את האופי הבוטה של התחרות.

לו אחינו האהובים והנאורים- שמזדהים עם תרבות החופש המיני והריסוק המגדרי- היו רוצים לקיים את התחרות בירושלים היה עלינו לשתוק, להבליג ולחכות עד יעבור זעם. אולם במצב בו אין לאחינו אלו שום עניין בקיום האירוע הזה בירושלים – למה להביא את התרבות זאת לעיר בה דוד חנה?

'והיה באחרית הימים, נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים. ונִשא מגבעות, ונַהרו אליו כל הגויים".

=======

המאמר יתפרסם בשבת הקרובה בעלון 'שבת בשבתו'