בעקבות פסק ההלכה החדש שפורסם אתמול (חמישי) בסרוגים- אודות שימוש בכלי נגינה בזמן אמירת הלל ובתפילות חגיגיות- התבקש הרב יובל שרלו להתייחס לסוגייה והציג דעה נגדית מזאת שהציג לפני מספר שנים כשהשיב לשאלה בנושא.

כך למשך, בתשובה לשאלה שנשאל לפני כשלוש שנים וחצי במסגרת שו"ת באתר 'מורשת', כתב הרב שרלו: "שילוב קטעי נגינה בתפילה היא דבר שלא ייעשה". בהתייחסו לסיבה כתב הרב שרלו כי "ישנם דברים שהפכו להיות סמל. לו היה הדיון נערך מלכתחילה במסגרת דיון רבני הלכתי היה מקום להתיר נגינה כזו. ברם, חדירת כלי הנגינה לתפילה נעשתה על ידי הניאולוגים, אשר המוטיבציה שלהם הייתה לחקות את הכנסייה. לפיכך, הפך המאבק על כלי נגינה בתפילה למשהו המבטא הרבה יותר מאשר הלכות נגינה בתפילה – לסמל מובהק של המשכיות הנאמנות להלכה וסירוב לחקות כל דבר אחר".

"לפיכך", סיכם הרב שרלו, "לא ניתן להכניס כלי נגינה לתפילה. ניתן כמובן לשיר ולרקוד לאחר התפילה (ואף אנו נוהגים לעשות כך בישיבה התיכונית אצלנו) וכדו', אולם בשום אופן לא להכניס כלי נגינה באופן קבוע לתפילה עצמה".

השאלה והתשובה מתוך אתר 'מורשת'

אלא, שאתמול הציג הרב שרלו עמדה שונה מזו שהציג על אותה שאלה לפני מספר שנים. בעמוד הפייסבוק שלו הוא כתב, בין היתר, כי אמנם הוא טרם ראה את הפסק החדש אך "כל עוד לא קראתי את המאמר, אני רואה חשיבות גדולה בהלל עם כלי נגינה בבית המדרש, ומעלה גדולה לכוונה בתפילה ולהתעלות בה, ואיני מכיר שום איסור בדבר. להפך. אבל – כאמור – אם יהיו נימוקים הלכתיים טובים במאמר זה אשנה כמובן את דעתי".

מתוך תשובתו של הרב שרלו בעמוד הפייסבוק

בשיחה לסרוגים הסביר הרב שרלו את הסיבה בגינה השיב שתי תשובות שונות לחלוטין: "תודה רבה על השאלה, היא מאפשרת לי לבחון מחדש דברים, לראות אם צריך לתקן ולכוון יותר להלכה, וכך דברים הולכים ונעשים מדויקים יותר".

בהתייחסו לגופם של דברים אמר הרב שרלו כי "ההבדל בין שתי התשובות מלמד היטב על שני הפנים של הסוגיה. בתשובה הישנה, מלפני שנים רבות, מדובר על כלי נגינה כתחליף לתפילה, כמגמה לקרב לתפילה דרך כלי הנגינה וכדו׳. לזה אני מתנגד גם היום, כי במצבים אלה הנגינה כאמור מהווה תחליף לתפילה".

עוד הוסיף הרב שרלו כי "הלל עם כלי נגינה הנאמר במקומות רבים הוא בדיוק הפוך – המרכז הוא התפילה, וכלי הנגינה אך מעצימים את התפילה. התלבטות דומה אנחנו מכירים היטב מקבלת שבת בנוסח הרב קרליבך. בחלק מהמקומות היא הוציאה את קבלת שבת משממונה; בחלק מהמקומות היא לא עשתה דבר, והשירה עצמה היא 'מצוות אנשים מלומדה', בשום מקום, למיטב ידיעתי, היא לא גרמה נזק, ולא החליפה את התפילה. כל זה, לעומת טקסי 'תפילה' שונים, בהם הניגון והשירה החליפו לצערי הגדול את התפילה".

בסוף דבריו אמר הרב שרלו: "האם ניתן לפסוק הלכה בצורה זו? האם צריך 'לחתוך' ולומר בכל מצב 'אסור' או בכל מצב 'מותר', או שאפשר לקבוע – במקום בו זה משרת את התפילה – מותר, ואפילו חובה, ובמקומות שבהם זה תחליף – אסור ?לדעתי יש ללכת בדרך השנייה".