מכתב גלוי לנוער העזתי | מאת הרב של גוש קטיף

כשלושים שנה גרנו ביחד אלו לצד אלו, תושבי גוש קטיף לצד תושבי הרצועה העזתיים. בשנים הראשונות אנשי דיר אל-בלח הסמוכה לכפר דרום היו באים לשמחות של אנשי הכפר. לא היה מקווה בכפר דרום ובכל יום שישי חציתי את דיר אל-בלח לאורכה לבדי ברגל והגעתי לים, כשהימאים והדייגים היו שם. נכנסתי עם בגד ים, טבלתי ועליתי לחוף וכל הדייגים בירכו אותי ואמרו לי בעברית 'שבת שלום'.

אבו חליל הזקן לבית אל-עזיזה ואחיו ראש העיר היו שותים תה חזק אצלי בבית עם חמש כפיות סוכר לכוס האחת. בחתונה של בן-סעדון שאלתם אותי אם מותר לכם לנגוע ביין של היהודים. כאשר הגענו לגדיד לא היה בית מרקחת אלא בחאן יונס, שם קנינו מטרנה. את קניות השבת – דגים טריים, פירות וירקות – עשינו בשוק בחאן יונס. כאשר הגעתי בגפי בימי שישי לשוק עמדו כל הסוחרים ואמרו לי: אהלן למוכתר דליהוד. רישיון נהיגה וטסט עשינו בחאן יונס. האם צריך להמשיך?

כן, זה נשמע הזוי אך ככה חיינו בצוותא, דיברנו בעברית ובערבית, כחמש שנים, כבימות המשיח. ואז יום אחד הביאו לכם מאלג'יר את יאסר ערפאת, שהובא אחר כבוד לעשות איתנו שלום. מאותו היום הותרה הרצועה ברצועה. עברנו את המים הזידונים, תקופה אחר תקופה.

בתחילה תקופת האבן, אחריה תקופת הברזל עם המסמרים המרותכים ונינג'ות על הכבישים. אחריה תקופת האש – הפצמ"רים מהעופרת ולבסוף המנהרות, אותן חפרתם עוד כשהיינו שם. אני יודע שהאש אינה של בני עזה או בני המואסי המקוריים. זה לא אתם. אני מכיר אתכם, אתם אנשים טובים.אם מישהו מתרגם את דברי לנוער שלכם, לילדים שלכם, תגידו להם שהסבא שלהם לא התנהג כך. היו פעם חיים טובים ברצועת עזה.

קומו הנוער העזתי, תזרקו את מנהיגיכם השולחים אתכם אלי קרב. הם לא נעמדים בגדרות למות על עקרונותיהם, הם שולחים אתכם. בווילות שלהם יש מים ויש חשמל. בסמטאות שלכם מים במשורה וחשמל לפי שעה. אני מתפלל שחיילי ישראל הצדיקים לא יצטרכו לפגוע בכם.אל תתנו למנהיגים צמאי הדם שלכם להנהיג אתכם. קומו צעירים עזתים, הרימו דגל חיים. שתהיו בריאים, שתהיו טובים, ואל תלמדו את הרוע שזורעים בכם מנהיגי החמאס.אודה לכל מי שיודע לתרגם לערבית אם יתרגם ויפיץ את דבריי לנוער העזתי,

הרב יוסף אלנקווה.