אני יודעת מה הוא כוחה של אישה. אני יודעת איך כוחה יכול לבוא לידי ביטוי בצורה הטובה והנכונה ביותר. בעל כורחי אני יודעת את זה. נוכחתי לגלות זאת לאחרונה בעקבות הירצחו של בעלי הרב רזיאל שבח הי"ד.

אני יודעת שכוחה של אישה הוא כוח של קדושה. כוח שיוצא אל הפועל בעוצמה יתרה כשהוא נובע מעבודת ה'. ואני גם יודעת שכולנו הנשים יודעות את זה. שכוחותינו מתגברים הרבה יותר כשאנחנו פועלות בקדושה.

אני יודעת שמלחמות הן לא הצד הנשי שלנו. אנחנו טובות במעשים ובדיבורים ואנחנו הכי טובות כשאנחנו משפיעות יחד אחת עם השנייה ולא בקהל מעורב. כנס הרבנים אמנם מפתה חלק מאיתנו לראות בבמה זו שופר להשמיע קול נשי אך בעיניי גם הנשים שחושבות כך יודעות שלא זו הדרך.

אני, אחת מנשות איגוד הרבנים, חייתי לצידו של רב קהילה, פועלת בקדושה וכך פעלתי תמיד, חושבת שכנס זה צריך להתקיים ללא קולנו הנשי בכנס עצמו ואת כוח ההשפעה שלנו נביע במקומות ובצורות אחרות. כי אם נלחם על הצורך להשמיע את קולנו, גם אם חלקו יישמע אנחנו נמצא את עצמנו לבד במערכה גדולה ומסוכנת, ונפסיד חלקים גדולים מהחברה אותה אנחנו רוצות לייצג בדעותינו.

בשנים בהן אנחנו משמיעים את קולנו בקהילה אני מגלה שקולי נשמע ומשפיע דווקא בעבודה בתוך הקהילה, עם נשים אחרות, בבתים, בשיחות רחוב ושיעורי נשים.

אם נשכיל כולנו להסכים להבין שאין לנו צורך לצעוק בשווקי העיר או אפילו בבתי כנסיות כדי להיות במקום בר השפעה נזכה לפעול, להיות יעילות ופעילות, בקדושה ובטהרה.