אל תזרוק אבן על המכינות הקדם-צבאיות, כי הן יצירה מופלאה של מדינת ישראל, וגם אם קרה אסון נורא חלילה, אין זו סיבה ללכלך אותן. היזהר מאוד מהכללות. אנו היהודים סבלנו מאוד מהכללות על ידי אנטישמים למיניהן.

אל תזרוק אבן, כי הן הכניסו מהפכה אדירה לצה"ל. זה לא אותו צבא לפני המכינות ואחרי המכינות. גם מכינות דתיות וגם מכינות חילוניות וגם מכינות מעורבות של שניהם. הולכים לפיקוד, הולכים ליחידות קרביות, ובכלל מביאות ברכה עצומה לצבא.

אל תזרוק אבן על ראש המכינה, טרם התברר הנושא עד תום. אל תרוץ להאשים אדם טרם הנושא התברר כדת וכדין. התרגל לחשיבה ביקורתית בריאה שלא לומר דבר טרם התברר לך שכן הוא. אבל גם אם יתברר שהוא אשם, שהוא טעה בשיקול הדעת, אין זה מוחק כל זכויותיו העצומות במשך עשרות שנים. הוא אדם מסור ורציני, שמאוד מקפיד על כללי הבטיחות, אפילו קבע הוראות ביטחון לכל המכינות, מג"ד במילואים, ואפילו לא מרשה לחצות כביש איפה שאין מעבר מסודר. אני הדל, איני יודע איך אסון זה קרה, לכן אני שותק. פעם איינשטיין עשה טעות, ובאו אליו בטענות. השיב: כל אדם מקריב פעם קרבן על מזבח השטות, זה קרבן שלי.

אל תזרוק אבן על המכינות, כי מה שקרה אמנם הוא נורא, אבל אינו רעידת אדמה. המכינות טובות וחשובות. כמובן, אני מעדיף ישיבה גבוהה על מכינה, אך לא כל אחד מתאים לישיבה גבוהה, ובוודאי חילוני לא מתאים. ובמכינה, אותו חילוני לומד תורה, לומד אמונה, לומד מידות טובות, לומד אידיאלים של ציונות, של מדינה, של עבודה, של חסד, של אחריות לאומית. הוא לא אותו בן אדם אחרי כמו לפני.

אל תזרוק אבן על המכינות, אלא הורד כובעך בפניהן על תרומתן למדינה, על כך שמתנדבים שנה ללמוד שם, ללא שום רווח, הכל לשמה, ואחרי המכינה ראה כמה הם אנשי חסד. הגד תודה על כך שמכינות דתיות וחילוניות צומחות כבר שלושים שנה, כפטריות אחרי הגשם, ומביאות ברכה לאומה.

אל תזרוק אבן על המכינות שמטיילות בארץ ישראל, אף במסלולים אתגריים, כי הן מאוהבות בארצנו, וגם בזה הן בונות יחס שונה ושפה שונה ממה שרגיל אצל הנוער, כפי שהן בונות בשאר אידיאלים ובמיוחד בחסד.

אל תזרוק אבן על המנהל, כי גם אם יתברר שטעה, אז כידוע, מי שלא עושה לא טועה. אנחנו בני אדם ולפעמים אנו טועים כמו שאומרים בלטינית: Errare humanum est, perseverare diabolicum- זה אנושי לטעות, זה שטני להמשיך.

מכינות קדם-צבאיות, תודה רבה. חזקו ואמצו.