קצת יותר מ- 48 שעות אחרי האסון הנורא בערבה– בו נספו 10 נערים ונערות בשטפון בנחל צפית במסגרת טיול גיבוש של המכינה הקדם צבאית 'בני ציון', נועם קלם, תלמיד במכינה שניצל מהאסון, משחזר את רגעי האימה. מהרגע שהבינו כי מדובר בשטפון, ועל הרגע בו החל לראות גופות צפות לצידו.

בראיון ל'החדשות' סיפר קלם: "שמנו תיקים על הגב והתחלנו את המסלול, הלכנו מחניון הלילה לנחל תמר עד שפתאום החל טפטוף קל, אך לא הופתענו, היינו מודעים לתחזיות. איך שהגשם התחיל הבנו שהנה כל מה שחיכינו לו הגיע ועכשיו יהיה מעניין, הוצאנו כיסויי גשם לתיקים והמשכנו לטייל בהנאה".

קלם סיפר כי עדכנו אותם שאמור להגיע שטפון, אך אמור להם שהוא צפוי להגיע רק בשעה 15:00 ועד אז הם יסיימו את המסלול: "פתאום מישהו צעק 'שיטפון' ו-'סכנה' והתחלנו לעלות גבוה אבל לא היה אפשר לפספס את הבום המשוגע. לפתע זרם מטורף, טיפסנו מהר למקום גבוה וחיבקנו כולם את ההר, לא הייתה ברירה".

חילוץ תלמידי המכינה מנחל צפית

[[[http://www.srugim.co.il/wp-content/uploads/2018/04/WhatsApp-Video-2018-04-26-at-16.55.15.mp4]]]

(צילום: דוברות המשטרה)

קלם ציין כי בשלב הזה החל מאבק עם השטף הקטלני ומי שניצל נאלץ להיאחז בכל כוחו בכל דבר שיכל על מנת לא להישטף יחד עם הזרם העוצמתי. "באופן אישי המים הגיעו לי עד החזה – קפאתי במקום ובכל הזמן הזה צריך לזכור שהידיים והרגליים חייבות להישאר נעוצות כמו יתדות באדמה כדי לא להיסחף עם הזרם".

קלם נועם סיפר שאחרי זמן קצר הוא החל לראות גופות של אנשים נסחפות ונעצרות על דפנות הנחל.

"היינו במצב הזה בערך שעה וחצי, זה היה כבר במצב שאני חשבתי על אחרי שאני כבר לא אהיה, זה היה נוראי", הוסיף קלם, והבהיר כי הוא אינו כועס: "כעס זה הדבר האחרון שאני חושב עליו, איבדנו חבר'ה טובים והכעס והעצב הוא שלא הספקתי להכיר את האנשים האלה יותר טוב".