להתראות שם למעלה
ביקורת סרטים: להתראות שם למעלה
שני חיילם מותשים יושבים בתעלה. אחד מבוגר, רואה חשבון במקצועו והשני צעיר, אמן מחונן ומקורי. המלחמה, ארוכה ומלאת זוועות, עומדת להסתיים אך מפקד שחצן ותאב קרב מחליט להיות היורה האחרון וסוחב בכוח את חייליו העייפים לנסות למות שוב.
החייל המבוגר שוקע בבור וכמעט מת, החייל הצעיר מציל אותו אך כמעט מת בעצמו, מאבד חצי מפניו וניצל בזכות חברו המבוגר. לאחר המלחמה מחליט הצעיר להיחשב כמת ולשוב לצרפת כאיש אחר. עם מסיכה. הצעיר והמסיכה והמבוגר וילדה שהצטרפה אליהם מחליטים לעשות כסף מהמלחמה באמצעות תרמית גדולה. זה הסרט.
אם לתמצת בארבעה מילים את הסרט הצבעוני ולא שיגרתי הזה: מלחמה, מסיכה, תרמית וכסף. הרבה סרטי מלחמה כבר יצאו לאוויר העולם ועוד יצאו, מן הסתם, בהמוניהם. כי המלחמות, כמו האנושות, אינן פוסקות. ובגלל שאינן פוסקות, האמנות כולה והקולנוע בפרט, לא מפסיק להתעסק איתן. לבקר אותן, לתאר אותן בצעים קשים, לרגש באמצעותן את הקהל הפטריוטי, לשלהב את הקהל שמשום מה עוד נלהב מקרבות, להצחיק באמצעות לעג מר את הקהל שלבו נשבר מכמות השכול והסבל ולדכא את הקהל שמקונן לקראת המלחמה הבאה.
להתראות שם למעלה עושה כמעט את הכל. גם מזעזע, גם מצחיק, גם מדכא גם קצת מרגש. אבל בטח שלא משלהב.
הוא מבקר את המלחמה בצורה עקיפה ובצורה ישירה, הוא מעמיד לדין, בנסתר וגם בפועל ממש, את כל האחראיים לה וחושף, בצורה שהיא חצי אגדה וחצי מציאות, את כל המרוויחים הגדולים מזוועות הקרבות ולועג להם. והלעג הוא מר וכואב.
גיבורי הסרט, אדואר פיקור, האמן הצעיר עם המסיכה ואלבר מילאר, חברו רואה החשבון, מלקקים את פצעיהם לאחר המלחמה ומתקשים לשוב לשגרת חיים.
צרפת כולה מנסה להתאושש ממלחמת העולם כשלא מעט אנשים, עשירים או גנרלים, מוצאים דרך להתעשר מכמות המוות הבלתי נתפסת. גם אדואר ואלבר מחליטים, בצעד ציני שיש בו גם רווח נאה, להתעשר דווקא מהפטריוטיות והסגידה למתים לה הם לועגים.
אדואר שמחליף מסכות כל הסרט ובכך מייצג הן את עולמו הפנימי העשיר והן את המשחק והתיאטרליות שיש באנושות בכלל ובמלחמות בפרט – מייצר לו פסטיבל שלם מהמוות וחוגג דרכו את החיים. אך חגיגת החיים הזו מרירה וצינית, מצחיקה את השפתיים ודוקרת בלב.
הדרמה הזו עשירה, מעט אגדתית, צבעונית, מצולמת נהדר ומשוחקת מדהים. יש בה אפילו פיתולי עלילה, רגעים נוגעים וקונפליקטים שמשתלבים זה בזה. ובכל זאת, משהו בזרימת הסרט מרגיש מעט מנומנם.
למרות שהסיפור כשלעצמו מדהים, נדמה כי הצורה חזקה יותר מהתוכן ולאורך הסרט יש לא מעט רגעים שבעיקר מעוררים פיהוק.
הדמויות כולן עשירות, עגולות ובעלות פנים רבות המקדמות את הסיפור- אך על הילדה, תרז, הייתי מוותר. היא אמנם חמודה ומשחקת להפליא, אך לא מוסיפה באמת ועושה את הכל לילדותי ומסורבל יותר. עם כל זה, אני חושב שזה סרט שכדאי לכם לראות. אפילו רק בגלל השפה הצרפתית והפריזאות הזו שיש בה תמיד איזה קסם.