אז כפי שהיה ברור (לכותב שורות אלה) מההתחלה, לא הולכים לבחירות. ומהמשבר או הפייק משבר כפי שכינה אותו בנט, אנחנו הולכים להארכה נוספת של חודשיים. ובכל זאת שווה לברר מי הרוויח מכל הפארסה.

המנצח הגדול – ליברמן

המנצח הגדול של משבר חוק הגיוס הוא אביגדור ליברמן ומפלגת ישראל ביתנו, שמיצבו את עצמם כאלטרנטיבה חילונית ללפיד, וכימנית לליכוד. בסקר האחרון זה הגיע פחות לידי ביטוי, כשהמפלגה נחלשה. אבל מבחינת המשבר – היחיד שקיבל את מה שהוא רוצה זה ליברמן – חוק הגיוס לא יעבור במשמרת שלו, גם אחרי שהוא קיצץ ב90% ממה שדרשו החרדים.

המנצח הקטן – בנט

המבוגר האחראי של כל המשבר הזה היה נפתלי בנט. לאורך כל הסבבים הוא לא דרש כלום, אלא רק לרדת מהעץ ולחזור לנהל ממשלה יציבה. על הדרך הוא הספיק להוציא מהכלים את הליכודניקים שבהיגיון שלהם לדרישה לא לפרק את הממשלה יש משמעות של חתירה תחת הממשלה. אחרי המשבר הזה הבית היהודי חיזקה את הברית עם החרדים, והרוויחה נקודות אצל מתלבטים בין הליכוד לבין בנט.

המנצח הקטן – לפיד

יאיר לפיד שיושב בחוץ, יכול להינות מהמריבות בתוך הקואליציה. אמנם ליברמן מציב לו כעת אלטרנטיבה מימין, אבל אי הכניעה (הדי נדירה) של נתניהו לחרדים, לא תרמה לו ניצחון מוחלט. הוא זכה בנקודות, אך לא כמו שציפה. בינתיים הוא יתייבש עוד חודשיים באופוזיציה.

ללא שינוי – כחלון

משה כחלון לא לקח חלק משמעותי במשבר הנוכחי. במפלגתו רק רצו להעביר את התקציב, ואחרי שהחרדים התקפלו, גם הוא הוריד את התנאי שלו לתמיכה, והשאיר את הזירה למפלגות האחרות. הוא זכה בתקציב מוקדם שיתן לו שקט להתעסק במשבר הדיור, אך הפסיד נקודות בציבור החילוני שהיה רוצה לראות חזית יותר קשוחה מול החרדים. בסיכום – לא הרוויח ולא הפסיד.

המפסיד הקטן – נתניהו

עשרה ימים של טירוף מערכות פוליטי, עם דם רע בין השותפות הקואליציוניות הסתיימו ב… כלום. כולם חזרו לנקודת ההתחלה, במה שהיה יכול להימנע במילה אחת של נתניהו עוד בפורים, לפני שיצא לארה"ב. נתניהו כהרגלו יודע לסבך כל מה שיכול להיות פשוט. הוא נתפס כמי שרצה לפרק את הממשלה שלו והתחרט (זגזגן?), וכדרכו לא הצליח להכריע בדברים שזקוקים להכרעה. הפעם לא היה זה בג"צ שיציל אותו מעצמו, ולכן אין לו אפילו את מי להאשים.

המפסידים הגדולים – יהדות התורה

כשאתה מאיים באקדח ריק, לפחות תעשה מאמץ שזה ייראה רציני. ליצמן טיפס על עץ גבוה, הציב אולטימטום בלתי אפשרי, על הדרך סיבך את הרבי מגור ומועצת גדולי תורה בהחלטות נחפזות, בזיגזוגים, ובסופו של דבר התפשר לא רק על כך שחוק הגיוס יעבור בשלוש קריאות לפני סיום המושב, אלא גם צמצם משמעותית את החוק שלו עצמו. במושב הבא ליברמן כבר יעלה חוק משלו, בלי שליטה של החרדים.